ישנן עוד עצות וסגולות רבות לשמחה שרבינו מלמד אותנו בתורותיו הקדושו”ת ובסיפורי מעשיות, כיצד להיות בשמחה בכל מצב, כי רבינו מצפה מכל אחד מאנשיו שיהיה בשמחה תמיד, כלומר לא רק כשהדברים הולכים לנו כפי רצוננו והדברים מאירים לנו נהייה בשמחה, אלא גם כאשר לא הולך לנו כסדר, נמשיך להחזיק בעבודה החשובה הזאת.
כמובן שישנם מצבים בחיים שהאדם נופל מהשמחה, פתאום הכל חשוך, הוא נמצא בצמצום, בירידה, בנפילת הדעת. כאן כבר לא יועיל לו הכוונות, הסברים וההתבוננות, כאן כבר צריך להפעיל נשק חירום, עצות מעשיות, כרגע זה מצב סכנה, הדבר ראשון שהוא צריך לעשו”ת כעת, זה לצאת מהמצב בו הוא נמצא.
אחת העצות הגדולות שנותן לנו רבינו למצבים כאלו, היא ה’מילי דשטותא’ – תתחיל לשמח את עצמך, תעשה קצת שטויות, הכל בגדר המותר כמובן- תתבדח, תעשה כל מיני פעולות ומעשים שישמחו אותך. כרגע אתה לא יכול לחזור למצב נורמלי של שמחה, כי אם ע”י עצה זאת. רבים חושבים שעצה הזו, של ה’מילי דשטותא’ נועדה רק כדי לשפר את מצב רוחו של האדם, לעזור לו לצאת מהמקום בו הוא נמצא, אך על פי דברי רבי נתן אנחנו יכולים לראות שישנם פה עניינים גבוהים ונסתרים יותר ונעשו”ת פה פעולות מעשיות וחשובות ממש.
כך כותב רבי נתן בליקוטי הלכות, אורח חיים א’, הלכות נפילת אפים ד’ וזה לשונו: “כי עיקר גלות ישראל הוא מה שהעצבות שהם הס”א והקליפות מתגברים על ישראל ואינם מניחים אותם לשמוח בהשם יתברך ובתורתו הקדושה. נמצא שעיקר גלות השכינה וכנסת ישראל, הוא מה שהשמחה היא בגלות, ומשם נמשך כל השמחה של העכו”ם והרשעים וההולכים בשרירות ליבם ומהפכים וממירים רע בטוב ולוקחים השמחה שבאה ממקום עליון מאוד ושמחים עמה בדברי תאוות רעות שלהם. הכל מחמת ניצוצי השמחה שנפלו אצלם בגלות, שמשם שמחתם לפי שעה.
ועל כן מחמת שעכשיו השמחה בגלות, היא מלובשת ב’מילין דעלמא’ שהם ‘מילי דשטותא’. על כן, מי שרוצה לבוא לידי שמחה ולשמוח בקדושת יהדותו, במה שזכה להיות מזרע ישראל, אי אפשר לו לבוא לשמחה, כי אם ע”י ‘מילי דשטותא’ דווקא, כי לשם נפלה השמחה מחמת גלות השכינה שהיא שמחתן של ישראל”.
על פי הדברים הנ”ל אנחנו רואים שרבי נתן מדגיש ואומר שאי אפשר לבוא לשמחה, כאשר האדם נופל ממדרגתו למקומות הנמוכים, כי אם ע”י עצה זאת, מכיוון שהשמחה נמצאת בגלות ונפלה לכל ענייני העולם הזה, על כן כאשר האדם רוצה לשמוח במצוות ובקדושת יהדותו, גם במצבים שהדברים לא מאירים לו והוא כביכול נמצא בגלות הנפש, הוא צריך להעלות את השמחה מהמקום שנפלה לשם, כי גם השמחה אצלו נמצאת בגלות והיא כביכול נמצאת בענייני העולם הזה, על כן כאשר הוא מדבר ועושה ‘מילי דשטותא’, הכל בגבול המותר כמובן, ע”י זה הוא מתחבר ומעלה את כל ניצוצות השמחה שנפלו לשם ומרומם את עצמו ואת השמחה למקומם האמיתי .
“ועל כן איש הישראלי שמשמח את עצמו ע”י ‘מילי דשטותא’, אזי נעשה מזה תיקון גדול, בחינת עליית ניצוצי השכינה מגלותה, כי תיכף שאיש ישראל הוא בשמחה, תיכף חוזרת ועולה השמחה למקומה ושרשה, שהיא אצל ישראל, ששם שורש השמחה האמיתית, כי ישראל יש להם לשמוח כל ימיהם בכל מיני שמחה בלי קץ וסוף מאחר שזכינו להאמין בהשם יתברך ובמשה עבדו ובתורתו הקדושה”.
