אורח חיים ג – הלכות ר"ח – הלכה ז – סעיף יז
כי היצר הרע נקרא מלך זקן וכסיל, שעושה את האדם זקן וכסיל. כי זה עיקר ההתרחקות שמרחיק היצר הרע את האדם מגדול ועד קטן ע"י שמפיל עליו זקנה דס"א מה שנדמה לכל אחד כאילו הכל מתנהג כסדר והוא כבר זקן בדרכיו שבקדושה, וכן להפך לאילו המרוחקים מראה הבעל דבר שכבר נזדקנו בחטאיהם ואין להם אמונה שיוכלו לשנות את מעשיהם ולחזור מני חושך. והכל ע"י המלך זקן וכסיל שהוא היצר הרע המפיל עליהם זיקנה. ועל כן כל התיקון הוא ע"י הצדיקים החכמים האמתיים המתחדשים כנשר בחינת קווי השם יחליפו כח. כי הם מתגברים בעבודתם בכל יום מחדש כאילו עדיין לא התחילו שום התחלה בעבודת השם יתברך ותורתו ומתחדשים בכל עת ומשיגים גדולת הבורא יתברך בכל יום ובכל עת מחדש, וע"י זה מחברים ספרים קדושים חדשים בכל עת, כי כל הספרים הקדושים באים לבאר ולגלות גדולת התורה הקדושה שהיא גדולת הבורא יתברך וגדולת קדושת ישראל. ועל כן הם משיגין וממשיכין חסדים חדשים בכל יום ובכל עת שמשם עיקר התקוה להתחדש ולזכות לתשובה אפילו הרחוקים מאוד מאוד שכמעט כמעט אבדה תקותם, בפרט בגלות האחרון הארוך והמר הזה שהעיקר הוא גלות הנפש. וכן צעק דוד המלך "יומם ולילה תכבד עלי ידיך" עד שאמר "ואומר אבד נצחי ותוחלתי מהשם" כי לפי הנראה לדעת האדם כבר אבד נצחו ותוחלתו ותקותו. אך מיד מחזק נפשו ואומר "זאת אשיב אל ליבי, על כן אוחיל וכו', חסדי השם כי לא תמו כי לא כלו רחמיו" מאחר שחסדיו ורחמיו של השם יתברך אינם תמים ואינם כלים לעולם, על כן בודאי יש תקוה לחסדיו ורחמיו גם עתה, אחר כל הקלקולים הרבים שקלקלנו. אך כל זה עדיין אינו מספיק לנחם ולחזק את עצמו מריבוי ההתגברות והמרירות אך עיקר התקוה הוא מה שאומר אח"כ "חדשים לבקרים רבה אמונתך" ופירש רש"י שהחסדים מתחדשים בכל בוקר. ורק זה כל נחמתינו ותקותינו מה שהשם יתברך מחדש חסדים חדשים ונפלאים בכל יום שעל ידם עיקר חידוש מעשה בראשית כמו שנאמר "ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית" וכל זה ממשיכין עלינו הצדיקים הגדולים הנ"ל המתחדשים בכל יום ומתחילין מחדש בכל עת והם ממשיכין עלינו חסדים חדשים בכל יום ומבטלים הזקנה דס"א שמשם כל כח היצר הרע.