לאחר שהתוודענו אל מעלת הרצון ואל המובא בזוהר הקדוש, ננסה ללמוד כיצד להוציא מן ההעלם אל הגילוי את הרצונות הפנימיים שבתוכנו. לא פעם אנו שומעים מבני אדם משפטים האומרים – “אין דבר העומד בפני הרצון”, “אין לא יכול, יש לא רוצה”, “רצונו של אדם זה כבודו” וכו’.
השאלה הנשאלת, מה זה באמת רצון? האם ישנו מצב בו אנו יכולים ליצור בכוחות עצמינו רצונות חדשים, גם אם הם מנוגדים לרצונות הקיימים בנו והשולטים עלינו? כיצד נוכל להגדיר ולגלות את הרצון האמיתי שלנו? וכיצד נוכל לחזק ולהעצים אותו?
על שאלות אלו ננסה לענות בפרק זה ובפרקים הבאים.
ראשית, נספר מעט על מהות הרצון, הרצון מזוהה עם ספירת הכתר, שהיא מקור הנביעה של כל חיות האדם. הכתר הוא ספירה, שמקיפה את האדם ונמצאת למעלה מהספירות של החכמה, הבינה והדעת, בכתר ישנם שלושה צינורות ראשיים, המוריקים חיים על האדם והם – אמונה, רצון ועונג.
הרצון הבסיסי והגדול ביותר, הטבוע באדם, הוא הרצון לחיות וממנו משתלשלים שאר רצונות האדם – לחיות טוב, ליהנות מהחיים, להתרחק מסבל, להתענג וכו’.
ישנם שני מסלולי רצון- רצונות הנובעים מן הנפש הבהמית, הצמודה אל הגוף, תפקידם של רצונות אלו להחיות את האדם ולהסב לו עונג. ישנם רצונות גבוהים יותר, הקשורים לחלקים הרוחניים שבאדם, שהם הרוח והנשמה, והם מבטאים רצון להיטיב, להעניק, להיות אדם בעל מידות טובות, לתקן מעשים, לשאוף לתכלית, לעונג רוחני אמיתי, וללימוד.
הרצון למעשה בא לשרת את החסרונות של האדם. הבורא יתברך ברא את האדם בעל חסרונות, כדי שיוכל למלא לו אותם וע”י זה להסב לו עונג ולהביא אותו אל השלמות, כמו שנאמר בברכה – “בורא נפשו”ת רבות וחסרונן, להחיות בהם נפש כל חי”.
כל אדם חסר תמיד, או ברובד החומרני או ברובד הרוחני. רוב בני האדם חסרים בעיקר ברובד הרוחני, אך חושבים שימלאו את מחסורם באמצעים חומריים, על כן רוב בני העולם רודפים אחר החומר, אך עיקר המילוי והשלמות של האדם, הוא ברובד הרוחני. האדם רוצה את מה שחסר לו או את מה שהוא חושב שטוב בשבילו, כאשר מתמלא החיסרון, הרי שהדבר מסב לאדם עונג והנאה, ככול שהחיסרון גדול יותר, כך הרצון למלא אותו גדול יותר וההנאה שתתקבל מהמילוי תהיה גדולה יותר.
רבי צדוק הכהן מלובלין, אחד מהגאונים שקמו לעם היהודי, אומר בספרו הקדוש ‘אוצר המחשבה’: ש”במקום שהאדם הכי חסר, שם הכוח והעוצמה הכי גדולים שלו, שם הוא יכול להיות השלם שבאדם, כי שם אמור להיות הרצון הגדול ביותר להתמלאות”. כמובן שמדובר ברצונות טובים ואמיתיים, ונחמתנו הגדולה, שעצם זה שאנו קוראים ספר זה, יש לנו רצון אמיתי וטוב להיות טובים יותר ולהגשים ולהשלים את עצמנו.
נמצא שהחיסרון עצמו, שיש לאדם בתחום הרוחני, יכול למעשה להעלות ולהשלים אותו. אם יתמקד האדם באותו החיסרון ברצונות חזקים, הרי הוא יכול להפוך את אותו חיסרון רוחני ונשמתי למקור אנרגיה וחיות, כאשר ימלא ויחבר אותו אל הרצון להשלימו.
כאמור, אמרנו שהרצון נמצא בספירת הכתר, שהיא מקיפה את האדם וכל עבודתנו היא למשוך את הרצון אלינו פנימה, אל עולמנו הפנימי ואל המציאות וע”י זה להשלים את החיסרון.
ישנם כאמור חסרונות טבעיים שהאדם נולד איתם מטבע בריאתו הקשורים לגוף או לנשמה, אך ישנם גם חסרונות, שהחברה יוצרת, הנובעים מה’נורמה החברתית’. האדם רוצה דברים רק בגלל שהחברה בה הוא חי מתנהגת כך או שעיקר עניינו הוא מה שיגידו עליו או כיצד יראו אותו וכו’. אך רוב החסרונות והרצונות של האדם נמצאים ונמשכים או מהנפש הבהמית או מהנפש האלוקית.
מילוי החסרונות של הנפש הבהמית זה – קיום החיים, הנאה והישרדות. מילוי החסרונות של הנפש האלוקית, אלו הם הגשמה עצמית ושלמות פנימית. הנפש הבהמית רוצה הכל כאן ועכשיו – בית, אוכל, תענוגות, כסף, טיולים, הנאות וכו’.
הנפש האלוקית מחפשת את העלייה, את השלמות, הלימוד, ההגשמה העצמית, התיקון, התחברות למקור שורשה והעונג הרוחני.
על האדם להתייחס ולאזן בין שני הנפשו”ת והרצונות שלהם, וזאת יוכל לעשו”ת רק ע”י גבולות שיציב לעצמו, לרצות במידה הנכונה לפי סדר העדיפויות הנכון, הטוב בשבילו.
אך כיצד ידע האדם מה טוב ומה מועיל לו והיכן לשים את הגבול ולקבוע את המידה? על כן הבורא יתברך, שהוא יוצר האדם ויודע את כל חסרונותיו מטבע בריאתו או ממהלך חייו, נתן לנו תרי”ג מצוות, שהם למעשה תרי”ג רצונות לקיים ולהשלים את האדם, ועל זה נאמר – “כי הם חייך ואורך ימיך” “אשר יעשה אותם האדם וחי בהם”. אם ילך האדם בדרך זו ויקיים את אלו המצוות כמו שנאמר: “בטל רצונך מפני רצונו” גם כאשר רצונות אלו של הבורא מתנגדים לרצונות הנפש הבהמית, בודאי שיתמלאו כל חסרונותיו ויגיע אל יעודו ואל- שלמותו הפנימית.
