אומרים חכמינו ז”ל: “ברית כרותה לשפתיים”. כלומר שיש ברית וקשר ישיר בין המילים היוצאות מפינו, לבין מערכות הבקרה השמימיות המייצרות את המציאות. ועוד הוסיפו רבותינו הקדושים: “לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן”, כאשר אדם מוציא מפיו דבר שלילי על עצמו ועל חייו, או כאשר הוא מדבר לשון הרע על אדם אחר, מגלה הזוהר הקדוש, שהשטן משתמש במילים אלו בשעת סכנה ומקטרג על האדם על-ידם.
לדוגמא, כאשר האדם אומר: “אין לי כוח” או “אין לי כסף”, הוא יוצר בחיבור ישיר דרך המילים והצירופים, מציאות של חוסר כסף וחוסר כוח. צרופי המילים הללו יפעלו בספירות הקשורות למערכות חייו וייצרו מציאויות ומחסומים, שיגרמו לחוסר. כמו-כן כאשר האדם אומר: “קשה לי לעשו”ת את הדבר”, “אין אני יכול” וכו’, למעשה הוא יוצר בפועל קשיים ומחסומים, אשר יעכבו אותו מלהשלים את משימתו.
וכן להפך, כאשר האדם מדבר בצורה אופטימית וחיובית – “אני מסוגל לעשו”ת זאת”, “יש לי את הכוחות”, “בעזרת השם אצליח” הרי הוא פועל ישירות על עצמו ועל המציאות, שתעזור לו ותפתח לו דרכים להצלחה.
הגמרא מספרת על רבי עקיבא, שבתחילת דרכו חי בעוני עצום, ברמות שאפילו מיטות רגילות לישון עליהן לא היו לו ולרחל אשתו, והיו שניהם ישנים על קש, עד שנצטרכה רחל לגזור את שערותיה ולמכרם כדי להביא אוכל לביתה.
אומרת הגמרא, שהיה אומר לה רבי עקיבא: “אל לך לדאוג רחל, אני עוד אקנה לך ירושלים של זהב”. מספרים המפרשים, שירושלים של זהב הוא תכשיט, שהיו עונדות אותו העשירות על צווארם ושוויו היה עצום.
לא עברו השנים ולא מתה רחל עד שעלתה אל מיטתה בסולמות של זהב ואכן קנה לה רבי עקיבא את הענק הנקרא ‘ירושלים של זהב’. אומרת הגמרא, בשמונה דרכים נתעשר רבי עקיבא וכולם בדרך נס, ללא עמל וטורח, מכאן אנו רואים, ש”ברית כרותה לשפתיים”.
כותב הפלא יועץ, רבי אליעזר פאפו, שמעשה היה בחכם אחד, שנפרד מחברו ולאחר שנתרחק מרחק מסוים, נזכר ששכח לומר לו דבר מה, קרא לו וכשהסתובב חברו אמר החכם בלבו, זה לא כל כך חשוב אומר לו שלא יחזור ורצה להגיד לו: “אל תחזור” ומיד נזכר שברית כרותה לשפתיים ויכול להישמע מכך, שחלילה לא יחזור מהדרך ולכן שתק וחיכה שיגיע אליו.
מעשה נוסף היה ביהודי אחד, שהיה גר בצפיפות והשעה הייתה דוחקת לו, אבל הוא לא נמנע מלהוציא מפיו את המשפט: “בקרוב אני מרחיב את ביתי ב- 50 מטר נוספים”, כל חבר שפגש ובכל שיחה מזדמנת אמר את הדבר, אף על פי שמבחינה טבעית היה רחוק ממציאות זאת. לאחר שלשה חודשים נזדמן לו סכום כסף בדרך נס והוא אכן הרחיב את ביתו.
מכאן אנו רואים את גודל כוח הדיבור, עד שהבורא יתברך שם לאדם שני מחסומים לפני הלשון – השפתיים והשיניים, כדי שהאדם יהרהר היטב היטב, ויחכה לפני שהוא מוציא דבר מה מפיו.
