אורח חיים – הלכות ברכת המזון הלכה ד – סעיף יז
וזה בחינת חלום פרעה שחלם על שבע פרות טובות ושבע פרות רעות שהם בחינת שבע שנות שבע ושבע שנות רבינו עובדיה מברטנורא. ותבלענה הפרות הרקות והרעות את שבע הפרות יפות המראה והבריאות ולא נודע כי באו אל קרבנה.
כי שבע הפרות הרעות הם בחינת תאוות הממון שהוא רבינו עובדיה מברטנורא תמיד לבלוע ממון הרבה, שהם בולעים את שבע הפרות הטובות שהם שבע שנות השובע שהם כל הטוב והעשירות שחנן אותו השם. כי כל מה שיש לאדם עשירות יותר כך חסר לו יותר והתאווה והרעב לעוד ממון גורם לו לשכוח ולא לראות את כל מה שיש לו ועל כן אין הוא שמח בחלקו ורוצה רק עוד ממון.
ועל זה נאמר מרבה נכסים מרבה דאגה ויש לו דאגות ויסורים כאילו הוא עני ממש בבחינת ותבלענה שבע הפרות וכו’ ולא נודע כי באו אל קרבנה כי על ידי הרע של תאוות ממון נבלע ונשכח כל השפע שחננו השם יתברך. ועל זה נאמר לעולם אין אדם מת וחצי תאוותו בידו כי אינו יכול לספק ולמלא את תאוותו כי כל פעם הוא בולע את כל הטוב והעשירות שלו והכל נשכח על ידי תאוות ממון שלו שמתאווה בכל פעם יותר ויותר.
והתיקון הוא על ידי יוסף הצדיק שהוא בחינת הצדיק שבכל דור שעיקר תיקון תאות הממון על ידו. והוא נותן עיצה לעשירים בעלי הממון שינצלו משנות הרעב על ידי הצדקה שהוא עיקר שבירת תאוות הממון, כמו שנאמר על יוסף ששם פקידים על ארץ מצריים שהם בחינת גבאי הצדקה וחמש את ארץ מצריים שזה בחינת חומש הצדקה.
וזה מה שאמר יוסף לאחיו מרגלים אתם ועל כן נפלתם בשנות העוני ובאתם לשבור רבינו עובדיה מברטנורא, כי כל אילו המשוקעים בתאוות ממון נקראים מרגלים כי נוסעים תמיד למרחקים ומרגלים ומשוטטים בכל הארץ בשביל ממון. ואינם מאמינים בהשם יתברך שיוכל להזמין להם פרנסתם במקומם בלי טרחה כמו במרגלים שלא האמינו שהשם יתברך יתן להם את ארץ ישראל בלא טרחה.
כי חטא המרגלים נמשך מחטא העגל שעשו להם אלוהי זהב שהוא בחינת תאוות ממון ופרעה שאמר “לי יאורי ואני עשיתני” הוא מלשון פרעון, כי המשוקע בתאוות ממון הוא בעל חוב תמיד, ותמיד טרוד לשלם פרעון כנראה בחוש שרוב העשירים חייהם אינם חיים מריבוי החובות שצריכין לפרוע מלשון פרעה. ושורש תאוות ממון הוא “לי יאורי ואני עשיתני” שהשקועים בתאוות ממון בטוחים שכוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה ואינם מאמינים שהשם יתברך זן ומפרנס לכל.
