"כי בצלם אלוקים ברא את האדם". מהו אותו צלם? הרי ידוע שלבורא יתברך אין לו גוף ולא דמות הגוף, אלא מגלים המקובלים, שאותו צלם, זהו הכוחות והמורכבות הפנימית, שאיתם מנהיג הבורא את העולמות, והם נקראים 'ספירות', שהם – חכמה, בינה, דעת, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות.
האדם הוא עולם קטן וגם בו נמצאים אותם כוחות רוחניים, המתלבשים בגופו ובאיבריו ואיתם הוא פועל ומנהיג את עצמו. החכמה בינה ודעת משכנם במוח, חסד מזוהה עם יד ימין, גבורה עם יד שמאל, תפארת מרכז הגוף, נצח מזוהה עם רגל ימין, הוד עם רגל שמאל ויסוד ומלכות עם כלי ההולדה.
אנו נעסוק בשלושת הכוחות העליונים שמשכנם במוח – חכמה, בינה ודעת.
באונה הימנית של המוח נמצאת החכמה, בשמאלית הבינה והדעת נמצאת בגזע המוח. כל תהליך מחשבתי שעובר האדם, חייב לעבור ולהשתלשל דרך שלושת הכוחות הללו, מהחכמה דרך הבינה וממנה לדעת.
החכמה היא כוח ההברקה, הרעיון, הניצוץ הראשוני ותרכיז המחשבה.
הבינה תפקידה להבין דבר מתוך דבר, לקחת את המחשבה והרעיון הראשוני, לעבד אותו, לפתח אותו, לגדל ולהעצים אותו ולבנותו, על כן נקראת בינה, מלשון בניין. לאחר סיום התהליך המחשבתי בחכמה ובבינה אנו מולידים את הדעת.
הדעת למעשה היא המחברת בין השכל ללב, חיבור והתקשרות החכמה והבינה אל מרכז הרגשות, שהוא הלב. כל רעיון או מחשבה, מנותבים ומתורגמים לגבורה או לחסד, יורדים אל הלב, ובכך משפיעים על כל שאר הספירות, על המידות ועל עולמנו הפנימי והחיצוני.
כמו שכתבנו בפתיחת הספר, לאחר אכילת עץ הדעת, התערבב הטוב והרע בכל העולמות כולם ובאדם עצמו, תפקידנו בעולם לברור את הטוב מהרע ולבחור בחיים, כמו שאומר הזוהר הקדוש: "כולהו במחשבה התבררו".
זירת המאבק העיקרית בין הטוב ובין הרע, נמצאת בכוח הדמיון אשר במוח האדם, שנקרא 'כוח המדמה', שהוא המקשר בין המציאות החיצונית של העולם, אל המציאות הפנימית שבאדם, שהיא הנשמה המוח והחשיבה. כאשר המדמה אינו מבורר והאדם אינו משתמש במוחו ובשכלו בצורה הנכונה, הרי הוא יכול לטעות בתרגום המציאות ובכך להשפיע על כל מהות חייו.
אם האדם משאיר את כל לימודו וידיעותיו רק בשכל ואינו מוריד אותם דרך הדעת אל הלב, הרי שכל חכמתו וידיעותיו אינם משפיעים עליו בעצמיותו. על ידי עבודה נכונה עם החכמה והבינה שבמוח האדם ועל ידי בירור נכון של כוח המדמה, נוכל להגיע לתוצאות חיוביות ולהשפעות נכונות וטובות, בפרק הבא נלמד כיצד לעשו"ת זאת.
