לאחר שהתוודענו לכמה מאופני הקשר של הבורא יתברך עם האדם וכיצד צריך האדם להסתכל ולקבל מסרים אלו, נביא מספר דוגמאות מעשיות מהתורה הקדושה ומחיי היום-יום.
כולנו מכירים את המחזה הגדול, שראה משה רבינו במדבר- “והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה, מדוע לא יבער הסנה”. במחזה זה רמז השם יתברך למשה על תוקף הגלויות, שיעברו עם ישראל ואף על פי כן לא יוכלו להכחידם. ונשאלת השאלה, הרי משה רבינו נאמר עליו- “פה אל פה אדבר בו”, שהקב”ה היה מדבר עמו ישירות ומדוע היה צורך להראות לו את המחזה הגדול הזה ולא העביר לו זאת השם יתברך בדיבור ישיר, וכמו כן אנו רואים בהמשך, שהשם אומר לו להשליך את המטה ארצה- “וישליכהו ארצה ויהי לנחש וינס משה מפניו ויאמר השם אל משה, שלח ידך ואחוז בזנבו וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו”.
אלא מכאן אנו לומדים כיצד להסתכל בשכל שבכל דבר. הבורא יתברך רצה להמחיש למשה בצורה חזקה את עניין הגלות והגאולה, במראה ובמעשה, שלא יישכח ממנו במהרה, ואשר ילמד אותו כיצד להסתכל על פני הדברים, ורק כאשר “וירא השם כי סר לראות ויקרא אליו אלוקים מתוך הסנה”, כאשר ראה השם יתברך שמשה רבינו “סר לראות”, כלומר העמיק דעתו לראות מה השם יתברך רומז לו כאן, אז התגלה אליו מתוך הסנה.
כמו-כן אנו רואים ברבי עקיבא, שהיה עד גיל ארבעים רועה צאן ורחוק מכל תורה וקדושה, פעם אחד ראה מראה פשוט של מים, הנוטפים על האבן ונוקבים בו חור. הוא התבונן בשכל שבעניין והבין, שכמו שהמים הנוטפים יכולים ליצור נקב באבן הקשה, כך גם דברי התורה יכולים לנקוב בלבו, לב האבן. ואכן עשה מעשה והלך ללמוד תורה והפך לגדול הדור.
מכאן אנו רואים, שהשם יתברך שולח לאדם מאורעות, שדרכם הוא מעביר לו מסרים ועל האדם להתבונן בכך ולהבין את השכל שיש בדבר. אך לפעמים הקב”ה מרמז ומדבר עם האדם במסרים פשוטים, דרך כל ענייני הטבע של זה העולם ועל האדם להיות קשוב ומרוכז, כדי שרעש העולם לא יפריע לו לשמוע ולראות את אותן ניצוצות של אור ודיבורים מהשם יתברך, שזה בחינת “מציץ מן החרכים”, שנאמר בשיר השירים, שהקב”ה כביכול מציץ אל האדם מבעד למסך המציאות של זה העולם.
ישנו סיפור אמיתי של יהודי אחד, שאשתו ילדה בשעה טובה והוא נסע בדרך לבית היולדות בכביש ירושלים. בזמן הנסיעה הוא הרים עיניו למרום ואמר לקב”ה: “ריבונו של עולם, נתת לי מתנה גדולה כזאת, האם לא מגיע לי גם מזל טוב” לפתע הוא רואה רכב, שעובר על ידו ועל השמשה האחורית ישנה מדבקה ובה כתוב – מזל טוב.
כל אחד מאיתנו נתקל ב’מזל טוב’ כזה כמעט בכל יום, דרך מדבקות, דרך אנשים ודרך דברים ומאורעות רבים בבריאה, אבל מעטים הם אלו השמים לבם לכך. מאורעות החיים, הרעש והמירוץ הגדול, משתיקים את קול השם יתברך המהדהד בכל המציאות.
כדי שיוכל האדם לפרוץ את מסך המציאות ולחדור אל ה’מימד הנוסף’, עליו להיות קודם בעל רצון חזק להתקשר ולהתחבר אל המציאות הרוחנית, אך לזה דרושה גם עבודה רוחנית, סבלנות וזמן, כי הדברים באים בהדרגה ובהכנת כלים נכונים.
עלינו לדעת זאת בידיעה ברורה, שהבורא יתברך ממלא ומחייה את כל המציאות- “אין עוד מלבדו” ואין שום מניעה מצד העולם הגשמי להשם יתברך לפעול בו. ההיפך כל העולם כולו הוא כלי שרת ביד הבורא להביא את האדם אל התכלית.
אדם יכול לנסוע ברכב ופתאום מישהו יעצור אותו בצומת וייתן לו דיסק או יבקש ממנו צדקה. עליו לדעת, שזהו שליח מן השמיים שנועד להעביר לו מסר או לזכות אותו במצווה. לאדם אחר יש בעיות בשלום בית או עם הילדים, הוא צריך להבין שהאישה היא המראה של הבעל והיא מביאה אותו אל התיקון ואל הדרך הישר, כמו-כן הילדים, שהבורא יתברך מרמז לנו דרכם, על אופן ההתנהגות שלנו עמו, כי גם אנחנו בנים להשם יתברך.
ישנו משפט ידוע- “כל הנגעים האדם רואה, חוץ מנגעי עצמו”. הפשט הוא, שהאדם רואה את הנגעים של כולם, חוץ מהנגעים שלו עצמו. מחדש הבעל שם טוב הקדוש, שכל הנגעים, שהאדם רואה בחוץ, הם מעצמו. כלומר, כאשר האדם רואה אצל מישהו אחר איזה חיסרון או עוולה, למעשה השם יתברך הראה לו זאת, כדי שיבין מה החסרון אצלו ומה לא בסדר אצלו, כדי שיוכל לתקן.
האדם מקבל תמיד הדרכה ותשובות לשאלותיו ולספקותיו. לפעמים בצורה מיידית ולפעמים לאחר זמן, לפעמים ברמזים ובחידות ולפעמים ביתר גילוי, אך רמת הקליטה של האדם תלויה ב’משדר’ ובחושים שהכין. ככל שיכוון האדם את דעתו ואת מחשבתו אל הפן הרוחני שבעולם ואל השם יתברך, יעצום עיניו ואוזניו מהבלי ומרעש העולם הזה, כך יהיה לו קל יותר להבין ולשמוע את השם יתברך בבריאה.
ועל זה אמר דוד המלך “גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך” העולם הוא אותו עולם, אנו רק צריכים שיעזרנו השם יתברך ויפקח את עינינו ואת אוזנינו, להבין לשמוע ולראות את נפלאות הבריאה ואת הכיוון והדרך האמיתית אשר נלך בה, כל אחד מאיתנו בפרטיות, אל שורש נשמתנו, ונגלה את האוצר הגדול – הטמון בתוכנו!
