כי התכלית של כל הבריאה כולה ושל כל הדברים שבעולם הוא שעשוע עולם הבא, כי לכל דבר שבעולם יש תכלית וזה התכלית יש לו עוד תכלית גבוה ממנו וכך הלאה עד התכלית האחרון שזה שעשוע עולם הבא, למשל תכלית בנין הבית כדי שיהיה לאדם מקום לנוח ותכלית המנוחה כדי שיוכל בכח הזה לעבוד את השם ותכלית העבודה וכו’ וכן הלאה עד התכלית האחרון.
אך לבוא את התכלית האמתי מכל הדברים שבעולם צריך לזה עצה באיזה דרך לילך, כי באמת עיקר החיסרון הוא בזה העולם דווקא שהוא בבחינת אחר הבריאה, כי קודם הבריאה הוא כולו אחד וכולו טוב ושם אין שייך שום עצה כלל, כי עיקר העצה הוא במקום שיש שני דרכים ואין יודעים באיזה דרך לילך ובאיזה הנהגה להתנהג ואז צריכים עצה.
נמצא שעיקר הכרחיות העצות הוא בבחינת אחר הבריאה ועל כן העצות נקראים רגלין, כמו שנאמר “וכל העם אשר ברגלך” ודרשו רז”ל ההולכים אחר עצתך, כי עיקר העצות הם בבחינת אחר הבריאה, שהוא בחינת רגלין בחינת “והארץ הדום רגלי”.
ועיקר חיסרון העצה הוא מחמת שאין יודעים התכלית של כל דבר, כי בוודאי אם היו יודעים את התכלית של כל דבר לא היה שייך להסתפק בשום עצה, למשל מסופק אם לסחור מו”מ אחר ועיקר כוונתו במו”מ הוא רק בשביל התכלית שלו, כדי להרוויח ממון כדי שיהיה לו פרנסתו. נמצא שעיקר מה שהוא מסופק וצריך לעצה הוא מחמת שאינו יודע ע”י איזה מו”מ ישיג את התכלית המכוון שלו, ומחמת זה העולם תמיד מסופק בעצות ואין יודעים לתת עצה לנפשם.
אבל מי שמסתכל על התכלית האחרון של כל דבר ועיקר כוונתו באמת בכל דבר הוא רק להשיג התכלית האחרון, אדם זה זוכה בוודאי לעצה שלימה וגם אינו צריך כל כך לעצות, כי התכלית האחרון הוא כולו אחד כולו טוב ושם אין שייך להסתפק בשום עצה כלל, כי באמת הכל הולך אחר הכוונה ורחמנא לבא בעי וכמו שאמרו רז”ל ובלבד שיכוון לבו לשמים.
ועל כן מי שחס על נפשו ומסתכל על התכלית האחרון ובכל דבר שבעולם הוא מכוון רק כדי שישיג ע”י זה התכלית האחרון, שהוא בחינת שעשוע עולם הבא להכיר ולדעת אותו יתברך, אף על פי שגם בעבודת השם יש כמה וכמה דרכים לפני האדם באיזה דרך יזכה להשיג עבודתו יתברך בשלמות באמת וכמו שביקש דוד המלך ע”ה על זה כמה פעמים “הורני השם דרכיך אהלך באמיתך” וכמו שנאמר “בעצתך תנחני” וכיוצא בזה הרבה, אף על פי כן אם עיקר כוונתו באמת לשמים בכל דבר כדי להשיג התכלית האחרון האמתי, אזי בכל דבר שיעשה ואיזה דרך שיתנהג, בוודאי יזכה אל התכלית ובלבד לא יסור מדברי התורה.
וזה בחינת “בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך” היינו לכוון בכל דרכיו בשביל השם יתברך, שזה התכלית האחרון ואז הוא יישר אורחותיך, כי אז בוודאי יוליכך השם יתברך בדרך הישר וישפיע עצות נכונות איך להתנהג בדרך הישר.
כי באמת אי אפשר להשיג שום עצה כי אם מבחינת התכלית האחרון שהוא השגת השם יתברך, שהוא יתברך כביכול מקור ושורש כל העצות שבעולם וכל העצות האמתיות הנכונות נמשכים משם. ומי שרוצה לקבל עצה שלימה אי אפשר לו לקבל שום עצה כי אם כשמקשר אחר הבריאה בקודם הבריאה, דהיינו שיקשר כל דבר להשם יתברך ויכוון בכל הדברים שעושה בשביל התכלית האחרון בשביל השם יתברך וכל מעשיו יהיו לשם שמים ואז יזכה בוודאי לעצה שלמה דהיינו לקבל עצות נכונות מבחינת קודם הבריאה מהתכלית האחרון וימשיך משם עצה נכונה גם לעולם הזה.
אבל מי שאינו מחבר ומקשר העולם הזה בעולם הבא ואינו משגיח על התכלית האחרון ואינו מכוון בכל דרכיו בשביל להשיג התכלית האחרון אזי אינו זוכה לעצה שלימה. כי כשמפריד העולם הזה מהתכלית אזי עצותיו תמיד חלוקות לשתיים ואינו יכול לתת שום עצה לנפשו, כי העולם הזה הוא עולם הפירוד ואין שום עצה שלימה, כי באמת בוודאי אי אפשר בשום אופן שיהיה לו עצה שלימה וטובה מאחר שאינו מכוון לשם שמים בשביל התכלית האחרון בבחינת “אין עצה ואין חכמה ואין תבונה נגד השם”.
כי באיזה דרך שיתנהג אם אינו מכוון לתכלית האחרון, אוי לו ואוי לנפשו, כי למשל כשהאדם מסופק אם לסחור מו”מ זה או אחר, כי אינו יודע היכן ירוויח, הנה אם אין כוונתו לשמים באיזה אופן שיהיה, רע לו כי אפילו אם ירוויח, מה יהיה בסופו ותכליתו של הממון וכל ימיו כעס ומכאובות ומרבה דאגה מאוד וערום ישוב לבית עולמו ומאומה לא ישא בעמלו ומה יתרון לו שיעמול לרוח כי “אין מלוין לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד”.
נמצא שמי שאינו מכוון בשביל השם יתברך אין שום עצה מועילה לו, אבל כשמכוון בשביל התכלית אזי כל הדרכים טובות לפניו, כמו שאמרו רז”ל “אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמים” וכיוצא בזה. וגם זוכה לעצה שלימה שנמשך אליו ממקור העצות מקודם הבריאה מבחינת התכלית שהיא שורש כל העצות.
וזה בחינת תרי”ג עטין דאורייתא, כי משה רבינו ע”י שדבק עצמו להשם יתברך עד שזכה להשיג את התכלית האחרון, ע”י זה זכה לקבל מהשם יתברך כל התורה כולה שהיא תרי”ג עטין הקדושים דאורייתא. כי זכה לקבל כל העצות הקדושים, שרק על ידם לבד משיגים את התכלית האמתי שהוא התכלית האחרון שהוא שעשוע עולם הבא.