אורח חיים ג – הלכות ראש חודש הלכה ה – סעיף לו
כי תפילה היא בחינת אמונה כמו שאמר רבנו ז”ל בכמה מקומות. וע”י אמונה יכולין לקבל כל האורות, כי באמונה כולם יכולים להתלבש. כי בדעת כידוע יש גבול וכל אחד אסור לו לצאת חוץ מהגבול של דעתו, בחינת ,במופלא ממך אל תדרוש” ואי אפשר לגלות לו מה שהוא למעלה מגבול דעתו שלא תתקלקל דעתו לגמרי, כי ריבוי השמן גורם כיבוי הנר כידוע.
אבל אמונה היא כלי שעל ידה יכולין לקבל כל האורות הגבוהים וכל הסתרי תורה בדרך אמונה אף על פי שזה למעלה מדעתו. וכן מובן בדברי רבנו ז”ל בכמה מקומות שע”י תפילה זוכין לקבל סתרי תורה כי התפילה היא בחינת נשמע בחינת נסתר בחינת תורת השם ועל כן צריך להתפלל הרבה לפני השם יתברך שיזכה להשיג ולהבין התורה הנסתרת ממנו. וע”י זה זוכה אחר כך להשיגה שתהיה נעשית תורתו ממש. כי בודאי התורה והמצוות שהאדם זוכה כבר אליהם להשיגם ולקיימם בשלימות כראוי וודאי אינו צריך להתפלל על זה, מאחר שכבר זכה לזה, אך עיקר מה שצריך לעשו”ת מהתורה תפילה הוא להתפלל להשם יתברך על התורה והמצוות שעדיין לא זכה להשיגם ולקיימם שיזכה להשיגם ולקיימם כראוי, כי זה בחינת סתרי תורה אצלו לפי בחינתו ומדריגתו, ואפילו איש פשוט לגמרי שרחוק עדיין מקיום המצוות כפשוטן, צריך להתפלל על זה כי גם אצלו יש סתרי תורה מאחר שרחוק עדיין מקיומם ונקרא נסתר אצלו. כי עיקר התורה הקיום, כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. למשל מי שלומד תורה שמדברת ממצות צדקה והוא רחוק מצדקה ומתפלל להשם יתברך שיזכה ליתן צדקה, כל זמן שאינו זוכה עדיין לפעול בקשתו לקיים מצוות צדקה אזי נקרא מצות צדקה אצלו בחינת נסתר בחינת תורת השם. כי אין התורה נקראת תורתו כי אם כשזוכה לקיימה שזה עיקר לימוד התורה בשלימות ללמוד על מנת לקיים, וגם באמת מחמת שאינו מקיים המצווה אין לו בה שום השגה כלל והיא בחינת נסתר ממנו. ואחר כך כשזוכה לקיימה ע”י התפילה שהתפלל זה בחינת שעשה מהתורה תפילה. כי התפילה היא בחינת סתרי תורה שזה תורת השם, וכשזוכה לקיימה אזי היא נהפכת לתורתו. נמצא שעל ידי התפילה יכולין לקבל ולהשיג כל האורות הגבוהים כל פעם כפי מדרגתו.