"וזה מעלת האדם על כל המלאכים" כותב רבי נתן בליקוטי הלכות, יורה דעה א', הלכות עבודת אלילים ג' וזה לשונו: "מחמת שהאדם הוא בעולם השפל הזה ובמקומות רחוקים כאלה, שצריך בכל פעם ליתן עצה לנפשו להציל עצמו משטף מים רבים של זה העולם, וזה מעלת בעלי התשובה שגדולים מצדיקים גמורים, מחמת שנתרחקו כל כך ועל כן צריכין עצות עמוקות וגדולות ביותר, כדי שישובו ממקומות מגונים כאלה, וכשזוכין לזה מעלתם יקרה ונשגבה מאוד אצלו יתברך.
ורק בשביל זה ירד האדם לזה העולם בשביל הניסיון הזה, לראות אם יהיה נמשך אחר עצות טובות ואמתיות להציל עצמו ממה שצריך להינצל, כי עיקר שלמות החכמה הוא העצות האמתיות שיצליח על ידם לנצח. ועל כן לא נתן השם יתברך את התורה למלאכים כי אם לנו בני ישראל, מחמת שאנו בזה העולם השפל והגשמי, ששם צריכים עצות הרבה, וזה בחינת כלל התורה והמצוות שנקראים עצה, בחינת 'תרי"ג עטין דאוריתא'.
על כן השיב משה רבינו למלאכים שאמרו שיתן להם את התורה, כמו שנאמר "תנה הודך על השמיים", והשיב להם משה, למצרים ירדתם, לפרעה נשתעבדתם, תורה למה תהא לכם? ועוד מה כתוב בה, לא יהיה לך אלוקים אחרים, בין העמים אתם שרויים, יש ביניכם קנאה, יש ביניכם יצר הרע וכו'.
ולכאורה קשה, וכי לא ידעו המלאכים ששום מצווה אינה שייכת ביניהם? אך עיקר טעות המלאכים הייתה שסברו שעיקר התורה הוא החכמה והשכל הנפלא שיש בה, ועל כן רצו שתינתן להם התורה, היינו שתתגלה להם חכמת התורה, שזה בוודאי שייך גם במלאכים, כי את חכמת התורה יכול ללמוד אפילו מי שאינו ראוי לקיימה.
כי בכל מצווה ומצווה ובכל תיבה ואות של התורה, יש בה חכמה קדושה ועמוקה, שאת לימוד החכמה הקדושה הזאת היו יכולים גם המלאכים ללמוד, ועל כן רצו שתינתן להם התורה, כי סברו שיכולים לקבל חכמות התורה אף שאינם ראויים לקיימה.
אך השיב להם משה וגילה להם, שעיקר עמקות חכמות התורה הוא העצות שמקבלין מהם כדי לקיימה, ועיקר הקיום הוא במדרגות התחתונות מאוד מאוד בעומק הגלות, כי אין שום חכמה נחשבת, כי אם כשבאים לעצה שלמה שעל ידה יכול להצליח לנצח, כי "לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה". ועיקר תכלית שלמות עמקות חכמת תורתנו הקדושה, הוא לקבל עצות על מנת לקיים את התורה ולהצליח על ידה לנצח".
עפ"י דברי רבי נתן נמצא שאפילו המלאכים העליונים והנשגבים במעלה מאוד טעו בזה וחשבו שהעיקר זה חכמת התורה, כל שכן וכל שכן שגם בני האדם יכולים לטעות ולעשו"ת את החכמה לעיקר, אבל לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, כי חכמת התורה אמורה להביא אותנו למצוות ומעשים טובים ועצות ישרות כיצד ללכת בדרך החיים ולהתקרב להשם יתברך.
על כן רבינו הקדוש מדגיש את העובדה ש"עיקר היהדות זה תמימות ופשיטות וחכמות אין צריכין כלל", שזה עיקר היהדות לעשו"ת ולקיים בפשיטות ובתמימות את רצון השם, את המצוות ואת העצות שמלמדים אותנו הצדיקים.
