יורה דעה א – הלכות ריבית ה – סעיף כו
וזה שטען דוד המלך, שהתוודה על חטאו בבת שבע “כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד” ואם כך אוכל להתרחק וליפול ע”י זה ח”ו, לומר שאפס תקוה ח”ו, וכמו כשרצו הרבה לדחותו ע”י זה, כמו שנאמר “רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלוקים סלה”, שהוא מחמת העוון הזה, כמו שפירש רש”י.
אבל דוד המלך לא הסתכל על הדחיות האלה, הן מאחרים, הן מעצמו, רק חיזק את עצמו ואמר “לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי” כי לא חטאתי נגד שום מלאך ושרף כי אם נגדך לבד, ועל כן בידך לסלוח כי אתה מוכרח כביכול לסלוח “למען תצדק בדברך וכו'” כדי שתצדק ותזכה נגד המלאכים שקטרגו ואמרו “מה אנוש כי תזכרנו וכו’, כי עתיד למחטא קמך ולארגזא קמך וכו'” ולא ידעו עוצם ריבוי רחמיך וחסדיך עד אין חקר, שאתה מרבה לסלוח לכל המבקשים מחילה וסליחה מאתך, על כן אתה מוכרח לסלוח, כדי שתצדק בדברך ותזכה נגדם, כדי שיראו שצדקת בדברך ובשפטך שבראת את האדם.
וזה שאמר אחר כך “הן אמת חפצת בטוחות” היינו אף על פי שלפי האמת, שבדעתי נדמה לי, שרחוק מאוד שהשם יתברך יסלח לי על עוון גדול כזה, ומחמת זה כמעט כמעט שנפלתי בדעתי ונתרחקתי מאתך ע”י זה ח”ו. אבל חסדך גבר עלי, שזיכיתני להבין מרחוק, שאמיתת רחמי דעתך הקדושה, אי אפשר להשיג, על כן אני מחויב לעשות את שלי, להתחזק בכל פעם ולהפיל תחינתי לפניך, עד ישקיף וירא השם משמים. וזה “הן אמת חפצת בטוחות” שבודאי העיקר הוא האמת וכל חפצך ובקשתך מהאדם השפל הזה הוא רק אמת, אבל אני מבקש “ובסתום חכמה תודיעני” שתודיעני החכמה האמתית מה שסתום ונעלם ממני, שזה עיקר האמת לאמיתה.
היינו, שחיזק את עצמו וטען עם השם יתברך, אף על פי שאתה חפץ רק באמת, בחינת “הן אמת חפצת בטוחות” ולפי האמת שבדעתי, רחוק מאוד שימחל לי השם יתברך, עד שנדמה ח”ו שאפס תקוה חלילה. אבל אני יודע שעדיין לא השגתי אמיתת רחמיך בשלמות, ואני מבקש “ובסתום חכמה תודיעני” שתודיעני מה שסתום ונעלם ממני, שהוא אמיתת רחמיך וחסדיך אשר שגבו ועמקו מאוד ונעלמו ממני, אשר על ידם יש לי גם כן תקוה גדולה, כי מאוד עמקו מחשבותיך ואין אנו יודעים כלל, ויש עניין שיתתקן הכל ויתהפך לטובה וכל העוונות יתהפכו לזכויות, רק שלא יתיאש עצמו מן הצעקה והתפילה והתחינה.
וזה שמסיימים התורה “לעיני כל ישראל” ומתחילים מיד “בראשית ברא אלוקים”. כי רז”ל דרשו על פסוק זה “אשר עשה משה לעיני כל ישראל” ששיבר את הלוחות. כי משה ראה גודל החורבן שחטאו ישראל כל כך ועברו על התורה ועבדו עבודה זרה, עד שהיה משורת דין האמת, על פי התורה, להרחיק ולאבד את ישראל ח”ו, כמו שאמר השם יתברך “הרף ממני ואשמידם וכו'”.
על כן השכיל משה והשליך את הלוחות לארץ, שזה בחינת “ותשלך אמת ארצה” כמו שהשם יתברך השליך את האמת לארץ על שקטרגה על בריאת האדם כנ”ל, כמו כן עשה משה ודבק בו יתברך והשליך את הלוחות, שהם בחינת אמת, בחינת “תורת אמת” והשליכם לארץ. להורות שאף על פי שהם תורת אמת, אף על פי כן מאחר שעל ידם עולה על דעתו שאפס תקוה ואי אפשר לו להתפלל עוד על ישראל, על כן השליכם ארצה והרחיקם מעל פניו וחיזק את עצמו להאמין שאי אפשר להשיג עמקות דעתו כלל, עד שהבין שאף על פי כן השם יתברך רוצה שיתפלל עליהם. ועל ידי זה הרבה להתפלל עליהם, עד שפעל בתפילתו, שנתרצה השם יתברך ומחל להם וציווה לו לפסול לוחות שניות.
וזה בעצמו בחינה הנ”ל “ותשלך אמת ארצה” וע”י זה בעצמו “אמת מארץ תצמח” כמו שעשה משה. כי אם לא היה משליך הלוחות והיה קטרוג גדול ח”ו עד שהיו ישראל נאבדים ח”ו, ואז הייתה האמת נעלמת לגמרי ח”ו, כי אין מי שיגלה האמת בעולם כי אם ישראל. על כן השליך הלוחות שהם בחינת אמת והתחזק בתפילה, כי האמין שאי אפשר להשיג אמיתת דעתו, כי מאוד עמקו מחשבותיו, וזכה שעלתה בידו ונתרצה לו השם יתברך ומחל לו וציווה לו לפסול לוחות שניות, שזה בחינת תעלה אמת מן הארץ, בחינת “אמת מארץ תצמח”.
ועל כן אחר “לעיני כל ישראל” מתחילים מיד “בראשית ברא אלוקים” שהוא סופי תיבות אמת כמובא. להורות שזה עיקר האמת, כשיודעים שאין אנו יודעים כלל ואין מתרחקים בשום אופן, רק מתחילים בכל פעם מחדש, שזה בחינת “בראשית ברא אלוקים” שמשה בעוצם כוחו המשיך דרך זאת ע”י שבירת הלוחות, שהודה לו השם יתברך ואמר לו “יישר כחך ששברת” שע”י זה יוכל כל אחד מישראל לחזק את עצמו, להתחיל בכל פעם, שזה בחינת התחלת התורה “בראשית ברא אלוקים” סופי תיבות אמת, כי רק זה עיקר אמיתת האמת, שלא יתרחק ע”י האמת, רק יבין וידע שאין יודעים כלל וצריכים להתחיל בכל פעם מחדש.
כי אמיתת רחמיו שגבו מאוד, וכל ימי חיי האדם יוכל להתחיל להתקרב להשם יתברך, כמו שנאמר “תשב אנוש עד דכא”, עד דכדוכא של נפש, כי חסדי השם לא תמנו ולא כלו רחמיו לעולם.
וזה “כל הדן דין אמת לאמיתה, כאילו נעשה שותף לקב”ה במעשה בראשית” ודקדקו הפוסקים תיבת לאמיתה, היינו כנ”ל שהעיקר הוא לדון אמת לאמיתה דוקא לבלי להטעות את עצמו להטות הדין ח”ו, רק תהיה האמת ברורה וזכה, היינו כנ”ל. ואז נעשה שותף לקב”ה במעשה בראשית, כי עיקר מעשה בראשית הוא ע”י האמת לאמיתה דוקא, כי האמת הפשוטה קטרגה על בריאת האדם, שהוא עיקר כל מעשה בראשית, ועל כן עיקר מעשה בראשית, שהוא בריאת האדם, היה רק ע”י אמת לאמיתה דוקא, שהוא אמיתתו יתברך, שאי אפשר להשיג, שידע שאף על פי כן צריכים לברוא את האדם, כי יהיו צדיקים גדולים כאלו שיבררו האמת לאמיתה, ועל כן זה הדן דין אמת לאמיתו דוקא, הוא בבחינה זאת, ועל כן הוא נעשה שותף לקב”ה במעשה בראשית, כי האמת היא כולה אחד כולה טוב וכנ”ל, אך העיקר הוא האמת לאמיתו.
לגלות העלמה
כי זה הכלל, שכל מה שהמדרגה נמוכה ביותר שם אלוקותו יתברך בצמצום ובהעלם ובכיסוי יותר. כי באמת השם יתברך בכל מקום,