לאחר שהעמקנו בהתבוננות שכלית, בעומק נפלאות הבריאה העצומה ובחכמתו האין-סופית של הבורא יתברך, הנסוכה על כל המציאות ומגולמת בתורה הקדושה, לאחר שהצלחנו להוריד אל דעתנו את כל החסד, הגדולה, התפארת, הרחמים, והחכמה העצומה, וכל זה הוא רק מעט דמעט ממה ששכלנו המוגבל יכול להכיל ולהבין, אנו צריכים להאמין לדעת ולהפנים, שהכל כאשר לכל, לא נברא- אלא בשבילי!
כל העוצמה האדירה הזאת, מראש כל דרגין ועד לעולמנו אנו, נברא בשביל כל אחד מאיתנו, בכלליות ובפרטיות. כמו שאומרת התורה- “בראשית ברא אלוקים”, בשביל ישראל, שנקראו ראשית.
ליהודי יש פנימיות מבהילת הרעיון- “חלק אלוק ממעל ממש”, חלק מעצמותו של בורא כל העולמות וכל המציאות כולה. ומה שיש בשלם יש גם בחלק, ועוד נאמר- “בנים אתם להשם אלוקיכם”, מה שיש באבא יש בבן. ועל זה אומר הבורא יתברך: “אני אמרתי אלוקים אתם ובני עליון כולכם”, בכל יהודי פשוט ישנה נשמה אלוקית, אשר מחוברת ומשפיעה על כל המציאות כולה וכל העולמות והמלאכים תלויים בה, ואין אנו מדגישים זאת חלילה כדי שהאדם יכנס לגאווה, אלא כדי שיעריך את עצמו, את חשיבות מעשיו, ועוצמת כל מחשבה דיבור ומעשה שלו, שבהם תלויים עולמות שלמים.
כי למעשה יכול להיווצר מצב, שלאחר שהתבוננו בעוצמת הבריאה ובגודלה, ייפול האדם בעיני רוחו, ויאמר: “מי אני ומה חיי, ברייה קטנה ושפלה בעולם כה עצום”. על-כן עלינו לזכור ולהדגיש זאת תמיד- “כל העולם נברא בשבילי”. הכל תלוי בכל פעולה שלי, כמו שנאמר בפרקי אבות- “לעולם יראה האדם את העולם חציו חייב וחציו זכאי וכל מעשה שלו מכריע את העולם כולו לכף חובה או לכף זכות”.
זהו גם הבסיס והכח שיתנו לנו להבין את חשיבות הדברים הנכתבים בספר זה, כדי שנוכל להבין ולדעת את חשיבותם של כל דיבור, מחשבה, דמיון ואפילו רצון טוב, שאינו נאבד לעולם וכל העולמות תלויים בזה.
יהודי צריך להבין ולהפנים זאת היטב- הוא תכלית הבריאה ובכל מעשה דיבור ומחשבה שלו תלויים עולמות שלמים, אנו צריכים להבין ולהפנים את גודל האחריות המוטלת עלינו ולשמוח בזה- “מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו, אשר בחר בנו מכל העמים ורוממנו מכל הלשונות”.
“בנו בחרת מכל העמים”, זה אינו מדרש, זהו מצב נתון, הקב”ה בחר בנו לשליחות הגדולה הזאת, לגלות מלכותו וכבודו בעולם, יהודי צריך לזכור זאת תמיד ולדעת זאת היטב.
וזה מה שכותב רבי נחמן מברסלב, בספר ‘ליקוטי מוהר”ן’, תורה מ”ח- “כל העולמות לא נבראו אלא בשביל ישראל, דכתיב “לכבודי בראתיו, יצרתיו, אף עשיתיו”, דהיינו בריאה, יצירה, עשייה, לא נברא אלא לכבודי וכבודי היינו ישראל, דכתיב “ושכנתי בתוכם” ודרשו רבותינו ז”ל – בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, מלמד שהקב”ה משרה שכינתו בתוך כל אחד מישראל”.
ועוד כותב רבי נחמן במקום אחר ב’ליקוטי מוהר”ן’, מגודל מעלת היהודי, וכך כתוב שם- “כי איש הישראלי נברא שיהיה לו ממשלה על המלאכים וזה התכלית והסוף של ישראל, כמו שאמרו רבותינו ז”ל: עתידין צדיקים שתהיה מחיצתן לפנים ממלאכי השרת וכו’, שנאמר – כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, המלאכים יצטרכו לשאול מישראל, כשירצו לידע מה פעל, וצריך כל אחד לראות, שיבוא לזה התכלית, שתהיה לו ממשלה על מלאכים”.
זו היא התכלית, זו היא הדרך, זה הכיוון, היהודי אינו עוד פריט בעולם הגדול, הוא המרכז, הוא המשפיע, הוא השחקן הראשי, הכל נברא בשבילו, כדי לאפשר לו את הבחירה ולהביא אותו בהצלחה אל המעלה והגדולה הראוייה לו באמת.
“אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות וקידשתנו במצוותיך וקרבתנו מלכנו לתורתך ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת” – אשרינו!
