עיקר ההתפארות של השם יתברך בישראל, הוא בעזות ובעקשנות שלהם, שהם עזים מאוד ועקשנים בעבודת השם ורוצים אותו יתברך, ולמרות כל המניעות והקשיים שעוברים עליהם
כי זה ידוע לכל אדם הרוצה לכנוס בעבודת השם באמת, כמה מניעות וקשיים והסתות ופיתויים מתגברים עליו בכל עת, ועל כן ללא המידה הזאת של
בסיפור המעשה מאבדת בת מלך אנחנו רואים את המשנה למלכות, שיוצא לחפש את הבת מלך האבודה, הוא מחפש ימים ושנים ועובר מה שעובר, אבל למרות
כמובן שהעזות והעקשנות שעליה אנחנו מדברים היא 'עזות דקדושה' המלווה בענווה, כי יש עזות וענווה מצד הקדושה, ולהיפך ישנם עזות וענווה מצד הס"א וצריך להשתמש
את העניין הזה מבאר רבי נתן היטב בליקוטי הלכות, הלכות ביצים ד' וזה לשונו: "וזה בחינת סימני ביצים, שנתנו חז"ל סימן הביצים – ראשו האחד
מבואר רבות בספרי רבינו כמה האדם צריך להתעקש ולהרבות בתפילה ותחנונים, שבזה הוא צריך להשקיע את עיקר ה'עזות דקדושה' שלו ולא להתייאש ולא ליפול בדעתו,
פעם אחת בא אל רבינו אחד שנפל מאוד בדעתו מחמת עוונותיו, ענה ואמר לו רבינו "אם אתה מאמין שיכולין לקלקל תאמין שיכולין לתקן". במשפט זה
מה היא אותה תכלית נעלמת שאותה רצה הקב"ה להשיג כביכול עד שהיה שווה לו לברוא את האדם אף על פי שידע שיקלקל ונתן לו גם
לאחר שלמדנו מעט על הסיבה שהקב"ה ברא את האדם והעולם אע"פ שידע שהאדם עתיד לקלקל במעשיו וראינו את מעלת התיקון שמביא את האדם למעלה גדולה
רבי נתן אומר שעיקר האמונה צריכה להיות בהשגחה פרטית, כי כאשר הוא מאמין ויודע שהכל נעשה ברצונו ובהשגחתו הפרטית של השם יתברך, אזי הוא גם
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
