בתחילת הסיפור, ממעשה מ'שבעה בעטלירס', אומר רבינו – אספר לכם איך היו שמחים. כלומר כאן בסיפור המעשה, מגלה לנו רבינו כיצד אפשר להגיע לשמחה אמיתית ושלימה.
פותח רבינו את הסיפור ומספר על מלך אחד, שרצה להעביר לבנו את המלוכה בחייו ועשה משתה גדול והזמין את כל השרים. בזמן המשתה אמר לבנו, היות שאני חוזה בכוכבים ואני רואה שאתה עתיד לירד מן המלוכה, בכן תראה שלא יהיה לך עצבות כשתרד מן המלוכה, רק תהיה בשמחה, וכשתהיה בשמחה גם אני אהיה בשמחה. גם כשיהיה לך עצבות, אעפי"כ אני אהיה בשמחה על שאין אתה מלך, כי אינך ראוי למלוכה, מאחר שאינך יכול להחזיק עצמך בשמחה כשאתה יורד מן המלוכה, אבל כשתהיה בשמחה, אזי אהיה בשמחה יתרה מאד.
לכאורה אפשר לשאול כאן מספר שאלות: שאלה ראשונה, מדוע בן מלך כאשר הוא יורד מן המלוכה צריך להיות בשמחה, ועוד נוסיף ונשאל מדוע דווקא השמחה בעת הירידה מהמלכות היא המבחן להיותו ראוי למלוכה. שאלה נוספת שמתבקשת, אנחנו רואים שהמלך אומר לבנו שאם הוא יהיה בעצבות בעת הירידה, אעפי"כ הוא ימשיך להיות בשמחה ואפילו בשמחה יתירה, על שהבן אינו ראוי להיות מלך, ולכאורה יש כאן תמיהה גדולה, אם הבן לא מצליח במשימה להישאר בשמחה בעת הירידה והוא לא ראוי להיות מלך, מדוע שאביו יהיה בשמחה על כך שאין הוא ראוי? הרי להיפך, מן האמת היה ראוי שהמלך יצטער על בנו שאינו ראוי למלוכה.
כדי לענות על השאלות, אנו צריכים להקדים ולומר שהבן מלך הוא כמובן כל אחד מאיתנו והמלך הוא למעשה מלכו של עולם. הקב"ה נתן לכל יהודי מלוכה, למלוך על עצמו, למלוך על רצונותיו ותאוותיו, על מחשבותיו, מעשיו ודיבוריו. כמובן אם יצליח לעמוד במשימה, יזכה למלוך גם על כל העולמות כולם, כפי שאומר רבינו, שאיש הישראלי נברא כדי שיהיה לו ממשלה על מלאכים. כאשר האדם מצליח במשימה, והוא עובד את השם יתברך ורואה תוצאות יפות במעשיו ובעבודת השם שלו, לא פלא הדבר שיהיה בשמחה, כי זה טבע האדם, שכאשר הולך לו הכל כרצונו הרי הוא יהיה בשמחה. אך עיקר המבחן שלו יהיה בשעת הירידה, כאשר הדברים לא מסתדרים לו, כאשר הוא לא מצליח להגשים את רצונותיו, פה יהיה המבחן שלו, האם הוא ימשיך להיות בשמחה או שמא הוא יפול לעצבות ויאוש.
כאן למעשה טומן לנו רבינו את הסוד והיסוד לכל השמחה, בעבודת השם בפרט ובחיים בכלל. השורש לכל השמחה בעבודת השם היא האמונה שהשם יתברך מנהל את העולם וכל מה שהוא עושה, לטובה הוא עושה, עיקר העבודה שלי היא לקיים את רצון השם, לא להשתעבד לרצונות האישיים שלי. המדרגה והמעלה שלנו לא נמדדת על פי אמות מידה של תוצאות וההצלחות, אלא על פי היגיעה, הרצונות, הקשר עם השם יתברך ובעיקר האמונה.
אם כך כאשר האדם נופל מן המלוכה, כאשר לא הולך לו בעבודת השם והוא מגיע למקומות לא ראויים, יש לו שתי אפשרויות: אפשרות ראשונה ליפול לעצבות או יאוש, כי הוא רואה שהוא יגע ומנסה בכל כוחו ואעפי"כ הוא נפל ממדרגתו, ואם כך הוא יכול גם לחשוב שבכלל אינו ראוי למלוכה.
אך אפשרות שנייה היא להתחזק באמונה, להאמין שגם הנפילה והירידה זהו רצון השם, יש מי שמנהל את העולם וכל מה שהוא עושה איתי הכל לטובה, גם כאן במקום הנמוך בו אני נמצא יש לי איזה עבודה לעשות, ואם כך הם פני הדברים מה לי להיות בעצבות, אני ממשיך לעבוד את השם יתברך בכל מקום, בין בעליה ובין בירידה.
על כן עיקר המבחן של האדם אם הוא ראוי למלוכה, הוא בשעת הירידה דווקא, כעת נמדדת מידת האמונה והנאמנות שלו והחיבור האמיתי לבורא עולם.
אך עדיין נשארת השאלה, מילא, הבן לא הצליח במשימה ונפל לעצבות, אבל מדוע גם המלך, שהוא כמובן השם יתברך, ממשיך להיות בשמחה על שהבן אינו ראוי למלוכה?
כדי לרדת לעומקם של דברים אנחנו צריכים לדעת שיתכן מצב, שהאדם יעבוד את השם יתברך, אך בעצם בפנימיות הדברים הוא למעשה עובד את עצמו, הוא עובד את ההצלחות שלו, את הרצונות שלו ולמעשה הוא ממליך את עצמו, הוא גם עשוי לחשוב שהמלוכה היא דבר מובן מאליו וזה ראוי ומגיע לו. ועל כן הוא יכול גם ליפול בגאווה, שזה גרוע מן הכל.
על כן עיקר המבחן הוא בשעת הירידה, האם אני מחפש את כבוד עצמי או שאני מחפש את כבוד השם, האם אני מבטל את רצונותי בפני רצון השם יתברך או שאני נופל לעצבות על שאין רצונותי מתקיימים.
ברגע שאני ממשיך להיות בשמחה גם במקום שאליו ירדתי, גם כשלא הולך לי על פי רצוני והבנתי, בזה אני למעשה מקבל עלי את הנהגת השם ומלכותו, כמו כן אני מראה ומעיד על האמונה שלי בבורא, שהוא מנהיג אותי בצורה הטובה ביותר, כמו כן כאשר אני ממליך את השם יתברך עלי ומתבטל אליו, הרי למעשה אני נכלל בו וגם אני נעשה לחלק מהמלוכה.
זו גם התשובה מדוע המלך ממשיך להיות בשמחה גם כאשר הבן אינו ראוי למלוכה, כי עדיף להקב"ה שהאדם יהיה בתכלית המדרגה התחתונה, אבל יהיה בשפלות ובענווה, מאשר הוא יהיה בתכלית המדרגה העליונה אבל בגאווה. על כן, זה הוא היסוד ושורש העבודה שמלמד אותנו רבינו בעבודת השם. לא משנה באיזו מדרגה אתה אוחז, לא משנה מה עובר עליך, לא משנה כיצד אתה מרגיש לגבי עצמך ומצבך, אתה צריך להמשיך, להשתדל ולעשו"ת כל מה שביכולתך לעשו"ת וגם אם אין אתה מצליח לעשו"ת דבר, תחזיק חזק ברצון ובחיבור להשם יתברך והעיקר להיות בשמחה.
