בפרקים הקודמים עסקנו בחשיבה, במודעות וברצון, המתמקדים בשלושת הספירות העליונות, שהן – חכמה בינה ודעת. ובספירת הכתר המקיפה את האדם, הכוללת את הרצון העונג והאמונה.
כל שלושת הספירות העליונות מתלבשו”ת במוח האדם, שהוא למעשה מרכז הפיקוד והבקרה ותפקידו לשלוט על המציאות והתפקוד הנכון של האדם.
אך ישנו כלי נוסף, שאינו פחות בחשיבותו ובו מתרכזים שאר הספירות והמידות והוא למעשה מרכז החיים והרגשות, והוא הנותן חיות לכל איברי האדם הרוחניים והגשמיים ובו מתנהל גם המאבק בין הטוב ובין הרע והוא- לב האדם.
אומר שלמה המלך: “מכל משמר נצור ליבך, כי ממנו תוצאות חיים” כלומר, כל התוצאות של החשיבה הנכונה והמודעות העצמית, מתבטאים בסופו של דבר במרכז הרגשות, שהוא הלב. כמו שנאמר – “וידעת היום והשבות אל לבבך”. כל הידיעות הנכונות וכל החשיבה החיובית צריכות להגיע בסופו של דבר אל הלב ושם לפעול את פעולתן.
הלב נחלק לשני חללים- החלל השמאלי, שבו משכן הנפש הבהמית והחלל הימני, שבו משכן הנפש האלוקית. כמו שהזכרנו בפרק הראשון, שלאחר אכילת עץ הדעת, התערבב הרע בעולמות וגם באדם וכעת ישנו מאבק בין הטוב ובין הרע, מרכז המאבק נמצא בליבו של האדם, בין הנפש האלוקית לנפש הבהמית. תפקידו של האדם להשליט את מוחו על לבו, כדי שיבחר בדרך הנכונה.
וכך כותב רבי נחמן מברסלב בספרו, ליקוטי מוהר”ן: “הלב הוא הצייר של המידות, היינו החכמה שבלב, בחינת “צור לבבי” בבחינת “וייצר” בשני יודין- יצירה ‘לטב ולביש’, בבחינת שני יצרים, היינו מחשבות טובות, הם יצר טוב ומחשבות רעות הם יצר רע, ועל כן כל תיקון האדם וקלקולו ח”ו- הכל תלוי במחשבה שבלב”.
ועוד הוא מוסיף בספרו: “מפי העליון לא יצא כי אם אור פשוט, רק כל אחד לפי מה שהוא נכסף, כך הוא עושה צורה לאותיות שהיו בהתחלה כגולם וע”י הנקודות והכיסופים נעשים כלים. ואם האדם כוסף ומשתוקק לטוב ומצייר ומפרש אותיות התורה לטוב, נעשים כלי לקבל הטוב ואם נכסף לרע ח”ו, נצטיירים ונעשים כלי לקבל רע ח”ו”.
מכאן אנו רואים, שתפקידו של הלב הוא לצייר את המידות ואת האור האלוקי הפשוט של הבורא יתברך- לטוב או לרע ח”ו. ואת זה הוא עושה באמצעות הכוח הנפלא והגדול, הנמצא בו, שהוא למעשה המתרגם והמוציא לפועל של מציאות האדם וכל השפע היורד מלמעלה והוא נקרא – כוח הדמיון!
