אורח חיים ג – הלכות ר"ח הלכה ה – סעיף ג-ד
יש שני בחינות של תפילה, יש תפילה שהיא למטה מהתורה והיא טפילה אליה ויש תפילה שהיא בחינה אחת עם התורה ממש ואפילו גבוה ממנה. כי יש תפילה שמתפלל על צרכיו דהיינו פרנסה ובנים וחיים ורפואה וזאת התפילה נקראת חיי שעה והיא למטה מהתורה וטפילה אליה. כי בודאי מי שמתפלל על צרכי גופו ואינו מתכוין כלל בשביל התורה רק הוא מתפלל שיתן לו השם יתברך בני חיי ומזוני רק להנאתו ולצורך גופו בודאי תפילה זאת אינה חשובה כל כך לפני השם יתברך, כי זה ידוע ונראה בחוש כל ימי חיינו הבל וריק וימינו כצל עובר, ומה יתרון לאדם בכל עמלו. ואם יצבור כעפר כסף וכו' לא במותו יקח הכל ואין מלווין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, ועל כן מי שאינו מסתכל על התכלית האחרון האמיתי למה לו חיים ומה הנחת רוח להשם יתברך מתפילתו שמתפלל שיתן לו השם יתברך פרנסה וממון למלא תאוות בטנו והשם יתברך יודע ומבין שכל מה שמבקש אינו טובה לפניו כלל, כי מאחר שאינו מסתכל על התכלית בוודאי הפרנסה והעשירות שלו הם בחינת עושר שמור לבעליו לרעתו ר"ל. נמצא שהתפילה שהיא לצורך הגוף לבד בלי כוונת קיום התורה היא בודאי אינה טובה כלל ועל תפילות כאלו קורא הזוהר שהם צווחין ככלבים הב הב, הב לן חיי הב לן מזונא ואין להשם יתברך נחת מזה. אך כשמתפלל ומכוון בתפילתו על חיי ומזונא וכל כוונתו כדי שיזכה לעשו"ת רצונו ולקיים תורתו ומצוותיו באמת בודאי יש להשם יתברך נחת רוח מתפילה כזאת, אבל אף על פי כן תפילה כזאת היא בודאי טפילה לתורה כי אין לה שום חיות וקיום כי אם ע"י התורה, כי הוא מתפלל על צרכי הגוף כדי שיוכל לקיים את התורה שהיא העיקר. אבל עיקר התפילה השלימה היא כשהאדם מתפלל רק על צרכי נשמתו וכל תפילותיו שיזכה ליראת השם ואהבה ולתיקון המידות והמעשים וזאת התפילה היא שוה עם התורה וגבוה ממנה, כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה וזה כונתו בתפילתו שמבקש ליראה את השם ולקיים מצוותיו. נמצא שזאת התפילה והתורה שווים בקומתם ואף התפילה גבוה יותר כמו שנאמר "אשת חיל עטרת בעלה".