🕯️️ הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת אהוד יהודה בן ליאורה לוסי ז"ל 🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת יוסף בן פנינה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת ליאורה לוסי בת דיאמנטינה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת אברהם בן פנינה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת מזל בת ויקטוריה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת רינה בת ויקטוריה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת יוכבד בת ויקטוריה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת ברוך בן מסעודה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת רבקה בת אסתר ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת יחזקאל בן רחל ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת ויקטוריה בת טופחה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת יהודה בן מרים ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת פנינה בת אסתר ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת ציון בן שרה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת יעקב בן רוז ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת מזל בת ויקטוריה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת רינה בת ויקטוריה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת יוכבד בת ויקטוריה ז"ל🕯️️
🕯️️הלימוד באתר מוקדש לעילוי נשמת שמעון בן מיסה ז"ל🕯️️
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

סוד הקשר

לאחר שהתוועדנו אל המשדר רב העוצמה, הקיים בתוכנו, שהוא למעשה נקודת אלוקות, הקיימת בכל אדם מישראל, ואיתה הוא מחובר אל שורש נשמתו, אל הבורא יתברך ואל כל העולמות כולם, אנו נלמד יחד כיצד להפעיל את ה’משדר’, כיצד לכוון אותו אל התדר הנכון וכיצד לקבל ולהבין את המסרים ואת ההדרכה מהעולם העליון.

כדי באמת להגיע לקשר עמוק ופנימי עם מי שאמר והיה העולם בסוד- “אתם הדבקים בהשם אלוקיכם”, לזכות להגיע למצב בו השם יתברך מכוון ומנהיג אותנו בהשגחה פרטית וגלויה לעיני שכלנו, כדי שיתקיים בנו הכתוב “חכם עיניו בראשו” ולא חלילה “הכסיל בחושך יהלך”, עלינו לפתח ולהאיר את החוש השישי, שזה למעשה- חמשת החושים הנשמתיים.

חושים אלו כבר קיימים פוטנציאלית אצל כל יהודי, כמו שביארנו בפרק הקודם, על כן כל שעלינו לעשו”ת הוא פשוט להשתמש בחושים אלו ולפתחם. כדמיון שרירי הגוף, שללא פעילות יום-יומית בהם, עלולים להתנוון, כך גם החושים הנשמתיים והרוחניים צריכים אימון ושימוש יום יומי, וזה נעשה ע”י לימוד יום יומי, התבוננות ועשיית מעשים בפועל.

אומר הכתוב- “ויהי האדם לנפש חיה”, מסביר האונקלוס- ל”רוח ממללה”. הכח הגדול, המבדיל את האדם מכל הבריאה כולה, הוא כח הדיבור. בכח זה אנו מתקשרים עם בני אדם, ובמדרגה גבוהה יותר אנו מתקשרים עם הבורא יתברך. ככל שישתמש האדם יותר בכח הדיבור לדברים המחברים אותו אל הבורא ואל התכלית, כגון שיחה ישירה עם הבורא יתברך, דיבורי אמונה, דברי חיזוק, תפילה או לימוד תורה בקול, כך הוא יפתח את ה’משדר’ ואת הכח הנשמתי הטמון בתוכו, ע”י זה נוצר דבקות וקשר בין החלק לשלם, בין הנברא לבורא, כמו שנאמר “ישראל ואורייתא וקודשא בריך הוא – חד הם”.

חז”ל אומרים: “אלו הם דברים העומדים ברומו של עולם ואנשים מזלזלים בהם – זו תפילה”. בדורות הראשונים היו ישראל נוהגים בשיטה זו של שיחה ישירה עם השם, בצורה תמידית וגלויה, כמו שנראה בהמשך, ואולם עם התמעטות הדורות, ראו גדולי ישראל, שדבר זה הולך ונשכח מישראל, על כן תיקנו לנו את שלוש התפילות, כדי שלפחות ידבר האדם עם הבורא יתברך שלוש פעמים ביום. תפילות אלו הן יקרות ועצומות מאוד ועומדות ברומו של עולם, כי חז”ל ראו ותיקנו כל מילה ומילה ועלו עמה מעולם לעולם. אך לא זה היה עיקר כוונתם, התפילות שתיקנו היו, כדי שלא יאבד האדם את הקשר עם בוראו, כי עיקר תכלית התפילה, הוא הקשר והחיבור של האדם עם הבורא, בכל מצב ובכל עת ובכל מקום, בשיחה פשוטה, כדבר איש אל רעהו, על כל המאורעות שעוברים עליו בחיים, שיתוף בכל הלבטים והספקות המעיקים עליו, בקשות, הבעת תודה והודיה, עד לפרטים הקטנים ביותר של החיים, תפילה זאת היא יותר אישית ויותר נוגעת לאדם עצמו ולמה שעובר עליו.

אומר רבי נחמן, שאין מעלה גדולה יותר מזו, כאשר האדם שופך שיח לפני בוראו, ומוסיף תלמידו רבי נתן, שהקב”ה עוזב כביכול את כל העולמות ואת כל הדברים שהוא עוסק בהם ומאזין לזה האיש, ששופך שיחו לפניו.

כאשר האדם מתמיד בהנהגה זו, נשמתו מתמלאת באמונה. הוא מרגיש, שהוא אינו בודד בעולם, יש לו חבר אמיתי וטוב, יש מי ששומע אותו ואוהב אותו, דואג ומספק לו את כל צרכיו, יכול להושיע אותו מכל צרותיו. עם הזמן הוא מתחיל לקבל גם תשובות והארות, שהשם יתברך שומע ומאזין לכל דיבור היוצא מפיו, וממילא כאשר טועם האדם את קרבתו יתברך, הרי כל הטוב השלמות והשמחה שאותם אנו מחפשים, חודרים אלינו מתפשטים ומאירים בנו.

כאשר קשר זה הולך ומתעצם, כאשר אנו משוחחים עם המלך, שהוא למעשה גם אבינו, בכל הזדמנות, מתייעצים, מהללים ומבקשים, משבחים, מתחרטים ומודים על האמת, הרי מתקיים בנו הפסוק- “האמנתי כי אדבר”, “פתח פיך ויאירו דבריך”, הדיבורים מאירים לנו את הנשמה, והחושים הפנימיים מתחילים להתחדד, שנאמר- “נפשי יצאה בדברו”. הנפש האלוקית יוצאת מן המסגר ופורצת את כל המחיצות והמחסומים, שנוצרו ברבות השנים, בסוד הכתוב- “מן המיצר קראתי יה, ענני במרחב יה”.

וזה מה שאומר שלמה המלך החכם באדם- “דאגה בלב איש ישיחנה”. הדאגה, הספק והבלבול, חוסמים לנו את אנרגיות החיים, ומבטלים מאיתנו את זרימת האור ואת השמחה, אך כאשר האדם שופך את שיחו, על כל דאגותיו לבטיו, פחדיו רצונותיו וכו’, ובפרט עם השם יתברך, שהוא היחיד שאוהב אותנו באמת ויכול לעזור לנו ולהושיע אותנו מכל המיצרים, הגשמיים והרוחניים, הרי שבכך הוא פורק מעליו את כל אותם דאגות ורגשו”ת שליליים ומשליכם להנהגת השם יתברך, כמו שנאמר “השלך על השם יהבך והוא יכלכלך” ימלא את כל מחסורך – הגשמי והרוחני.

כידוע, סוג השיח משתנה מאדם לאדם- חברים לעסקים מדברים על עסקים, בעל ואשתו מדברים על ענייני הבית, שני תלמידים עסוקים בענייני הלימוד וכו’, אך עם השם יתברך אפשר לדבר על הכל, הוא הכתובת הנכונה לכל דבר המטריד אותנו ולכל דבר שעובר עלינו, אפשר להתייעץ איתו, לבקש ממנו, להודות לו, וברבות הזמן גם נקבל סימנים, רמזים ותשובות, כמו שנלמד בפרקים הבאים.

בהנהגה זו של דיבור אישי בכל זמן עם השם יתברך, נהגו גדולי האומה ואנשים פשוטים כאחד וכל גדולי הצדיקים, לא הגיעו למדרגתם, אלא ע”י הנהגה זו- העולה על הכל!

כזה היה דוד מלכנו, ששיתף את השם יתברך בדיבורו על כל צעד ושעל בחייו, עד ששרתה עליו רוח הקודש וחיבר את כל ספר תהילים, שכולו מלא בשיחות, שירות ותשבחות להשם יתברך, עד שהשם יתברך הפך להיות שותף פעיל בכל מאורעות חייו, ועל כן נקרא גם משיח השם, משיח- מלשון שיחה.

וכן יצחק אבינו, שנכתב עליו בתורה הקדושה- “ויצא יצחק לשוח בשדה”, שיצא לשוחח עם השם בכל יום בשדה. וכן משה רבינו, שהיה במדבר אחרי בורחו ממצריים, הרבה בשיחות, תפילות והפצרות לפני השם יתברך, עד שהגיע למדרגה “פה אל פה אדבר בו” שהשם יתברך דיבר כביכול מגרונו של משה רבינו.

זה היה גם סוד הצלחתו של יוסף הצדיק, שנאמר עליו- “ויהי יוסף איש מצליח”, עד שכתוב בתורה- “וירא אדוניו כי השם עימו”. ונשאלת השאלה, כיצד ראה אדונו שהשם עמו וכי רוח הקודש היתה לו למצרי? אלא שהיה רואה, ששם שמיים היה שגור בפיו, כשהיה נכנס לשמשו היה מלחש: “ריבון העולם אתה הוא בטחוני אתה הוא פטרוני, תנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי ובעיני פוטיפר אדוני”. ופוטיפר היה אומר לו: “מה אתה מלחש שמא כשפים אתה עושה עימי”, והיה משיבו: “לא אני מתפלל שאמצא חן בעיניך”. וזה- “וירא אדוניו כי השם עימו”- מדרש תנחומא.

וכן בחנה אמו של שמואל הנביא, שלא זכתה עדיין לפרי בטן ובאה אל עלי הכהן שיברכה, וכל הדרך הייתה מתפללת ומדברת עם השם, שייתן לה ישועה, כמו שכתוב- “וחנה היא מדברת על ליבה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע, ויחשבה עלי לשיכורה, ויאמר אליה עלי, עד מתי תשתכרין הסירי את יינך מעלייך, ותען חנה ותאמר, לא אדוני, אשה קשת רוח אנוכי ויין ושכר לא שתיתי ואשפוך את נפשי לפני השם”.

כך הם הדברים אצל אלו הנמצאים במימד הנוסף- אין אנשים אין שום סיבות ומקרים, יש רק את יד השם המסתתרת מאחורי כל מאורע, ע”י כח הדיבור הם פורצים את המסך וחודרים ומתקשרים עם מסובב כל הסיבות. כמו במקרה של דוד המלך, שקיללו שמעי בן גרא, ואמר דוד: “הניחו לו, כי השם אמר לו לקלל”. דוד אינו רואה את חיצוניות הדברים, הוא דבוק בפנימיות ואומר להם כביכול, כיצד אינכם רואים את יד ההשגחה, הרי אדם זה מסתכן בחייו וכיצד הוא מעז לקלל את מלך ישראל, שכל גיבוריו עימו, אין זה כי אם- “השם אמר לו קלל”.

כולנו יכולים לעמוד פעורי פה ומשתוממים אל מול הספר הקדוש ‘ליקוטי תפילות’, שחיבר רבי נתן מברסלב ובו שפך מדם לבו מאות עמודים של תפילות מעומק הלב, בשפה מליצית ופשוטה, על כל נושא בחיים ובעבודת השם. את זה קיבל מרבו הגדול, רבי נחמן, שהיה מבלה ימים כלילות, ביערות ובשדות ושופך שיח בדמעות לפני בוראו. ועל זה אמר, שאם היה יודע את גודל מעלת התפילה וההתבודדות, לא היה נצרך לכל התעניות והסיגופים הגדולים שעשה, כי תפילות אלו יכולות לתקן הכל ואיתן יכולים להגיע לכל המעלות.

ועל זה המשיל רבי נחמן משל, אודות דרך ידועה, שהולכים בה חיילים, הרי שבדרך זו בודאי יארבו להם אויבים ויסכלו את תוכניותיהם, לא כן בדרך צדדית, ששם לא יארבו להם ובה יוכלו להפתיע את האויב. כך גם בעניין התפילה, לתפילות הסדורות יש דרך כבושה וידועה בה הן עולות למרומים, ועליהן אורבים המקטרגים והמחשבות הזרות. לא כן התפילה שהאדם שופך מליבו, שהיא בחינת “נתיב לא ידעו עיט”, שאין שום אויב ומקטרג מכיר אותה, והיא עולה ישירות עד כיסא הכבוד ואפילו המלאך, הממונה להעלות את התפילות, מעלה אותה עד היכן שידו משגת ומכאן והלאה היא עולה מאליה, אל מקום אשר- “עין לא ראתה”.

כדי להמחיש טוב יותר, את יוקר חשיבות השיחה האישית של האדם עם בוראו, נמשיל זאת לאבא, שיש לו שני ילדים, שניהם ילדים טובים ואת שניהם הוא אוהב אהבה עזה, רק שאחד מהם משוחח איתו תמיד ואילו השני אינו מדבר עמו כלל, רק לעיתים רחוקות, כיצד ירגיש אותו האבא, שאחד הבנים שלו בקושי מדבר עמו.

כך גם אבינו שבשמיים, שכל יהודי, הוא בן יחיד יקר וחביב אצלו, כמו שכתוב- “בנים אתם להשם אלוקיכם”. כמה שמחה יש לו כאשר בנו חביבו פונה אליו, מדבר עמו ומשתף אותו בכל מה שעובר עליו. אמנם הבורא יתברך הוא גם מלך ועל כן התקינו לנו רבותינו את שלוש התפילות בציבור, כי “ברוב עם הדרת מלך”, אך בל נשכח את הנקודה העיקרית והחשובה, שהוא גם אב הרחמן והוא מצפה ומייחל מכל אחד מאיתנו לקשר אישי ואמיתי- היוצא מן הלב.

בודאי שלא באנו להאריך כאן על מעלת התפילה וגודל חשיבותה, שכל העולמות כולם תלויים בה, ובידה לשנות סדרי בראשית ולהוריד שפע וישועה לאדם ולכל העולמות כולם, רק באנו להמחיש ולהאיר מעט את הדרך האמיתית והחשובה ביותר, העולה על הכל, אשר נשכחה עם הזמן מלב בני האדם ונעלמה מרוב בני העולם, והיא השיחה הישירה והפשוטה עם בורא עולם, שעל ידה יוכל להגיע האדם לכל המעלות, להגשים את כל המשאלות ולקבל את כל הישועות.

מי ייתן ונזכה לשפוך שיח בכל יום לפני בורא עולם, לפתוח את לבנו וליצור קשר ישיר ואמיתי, עם מי שאמר והיה העולם – “השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך” אמן כן יהי רצון.

Like this article?

Share on Facebook
Share on Twitter
Share on Linkdin
Share on Pinterest

השאירו תגובה

מאמרים נוספים

מזג השווה

השם יתברך ברא את כל הבריאה בשביל הניצחון דקדושה, כי זה ידוע שהכל נברא בשביל האדם ועיקר מעלת האדם על הכל,

קרא עוד »

כח הבחירה

כי כל העבודה של האדם בזה העולם מכונה בשם שליחות, ועיקר הבריאה היתה רק בשביל הבחירה, כי רק בשביל זה ברא

קרא עוד »

יוסף השם לי בן

אורח חיים א – הלכות השכמת הבוקר הלכה ד –  סעיף טז-יח וזה בחינת מחלוקת השבטים על יוסף הצדיק, כי יוסף

קרא עוד »
כיסופים

ברכת הכהנים

“זה בחינת ברכת הכהנים” כותב רבי נתן בליקוטי הלכות, אורח חיים א’, הלכות נשיאת כפיים ה’ וזה לשונו “כי הכהן הוא

קרא עוד »

מפיצי האור של רבי נחמן מברסלב

קבלו פעם בחודש חבילת עלונים להפצה בהשתתפות בתרומה כנדבת ליבכם - אשרינו!