אורח חיים ג – הלכות פסח – הלכה ט – סעיף כב
וכתב רבינו ז”ל על הפסוק “אחד היה אברהם” שעיקר התקרבות אברהם אבינו ע”ה להשם יתברך היה ע”י שחשב תמיד שהוא רק אחד בעולם ולא הסתכל על שום מונע ומעכב ומבלבל. כי באמת יש כמה מיני מניעות מהמונעים או מתנגדים הרוצים למנוע את האדם מהאמת בכמה הסתות ופתויים ודברי ליצנות וחלקלקות וכי יש גם כמה מיני מניעות וחלישו”ת הדעת אפילו מחבריו ואוהביו באמת. וכנגד כל זאת צריך ללכת בדרך הנ”ל בבחינת ,אחד היה אברהם” לחשוב כאילו הוא יחידי בעולם כמו שמובא במעשה מחכם ותם. מבואר שם שהתם היה רצען ולא היה יכול לגמור המלאכה כראוי והמנעל שלו היה בג’ קצוות ולא היה שלם, אך התם היה מתפאר בו מאוד “כמה יפה המנעל הזה” וכו’. והיתה אשתו שואלת אותו “מפני מה שאר בעלי המלאכות נוטלים ג’ זהובים בעד זוג מנעלים ואתה אינך לוקח כי אם זהוב וחצי?, השיב לה “מה לי בזה, זה מעשה שלו וזה מעשה שלי ועוד למה לנו לדבר מאחרים” וכל זה מרמז לנו על עבודת השם שצריכין להצנהג בדרכי התמימות ולהיות בשמחה תמיד אפילו אם עבודתו ותפילתו אינם בשלמות כלל, אף על פי כן יהיה שמח בחלקו תמיד ולא יסתכל על שאר העולם כלל כי אפילו אם יש להם פרנסה כנגדו בכפלי כפליים ושתיה ומלבושים נאים אף על פי כן הם מלאים דאגות תמיד ובריבוי חסרונות, וגם בעבודת השם בתורה ובתפילה שיש שגדולים ממנו אלפים פעמים אף על פי כן אל יפול בדעתו מזה כלל רק יהיה שמח בחלקו תמיד וישמח בכל נקודה ונקודה טובה שמרוויח בתפילתו ועבודתו איך שהוא, כמו התם שלחם שלו היה אצלו כל המאכלים שבעולם וטעם בהם טעם כל המאכלים והמנעל שלו שגמר בכמה ימים ביגיעה גדולה והיה מלא חסרונות והרוויח בו פחות הרבה מאחרים אך אף על פי כן היה יקר בעיניו מאוד והתפאר בו הרבה ולא הסתכל על אחרים כלל ואמר “מה לי בזה, זה מעשה שלו וזה מעשה שלי” ורבינו ז”ל רמז בעצמו אחר שסיפר זה המעשה שכוונתו לעניין תפילה ועבודת השם שאפילו אם התפילה אינה כראוי והמצוות אינם בשלימות ישמח בזה מאוד ואל יסתכל על אחרים וייקר כל נקודה טובה ומצווה אות תפילה ולימוד שזכה לעשות