ישנה בחינה נוספת של 'הזדקנות', שהיא שייכת בעיקר לבני האדם הגדולים במעלה ואפילו צדיקים, שהם מגיעים כבר למעלה או לאיזו מדרגה שבה הם חושבים שאין להם כבר יותר מה להשיג ולהשתנות והם כבר כביכול יודעים ומכירים הכל, ורבינו הקדוש קורא על זה תיגר מאוד ואומר שאסור לו לאדם לעמוד על מדרגה אחת אלא תמיד הוא צריך לשאוף ולעלות במדרגות הקדושה, וגם הוא בעצמו היה מתחיל אפילו ביום אחד כמה וכמה פעמים התחלה חדשה ובסוף ימיו אמר שמכיוון שהוא לא יכול לעלות לעוד מדרגות חדשו"ת עם זה הגוף הגשמי, הוא כוסף ומשתוקק להפשיט מעליו את הגוף כדי שיוכל להמשיך ולהתעלות.
כי בוודאי לגדולתו יתברך אין סוף וחקר ולא שייך שהאדם יוכל להגיד שהוא הגיע או השיג כבר בגדולתו יתברך, כי הצדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא רק הם הולכים מחיל אל חיל תמיד.
זה מה שכותב רבינו בליקוטי מוהר"ן תורה ו': "כשרוצה אדם לילך בדרכי התשובה, צריך להיות בקי בהלכה, וצריך להיות לו שתי בקיאויות, היינו 'בקי ברצוא' ו'בקי בשוב' שזה בחינת: "אם אסק שמים שאם אתה" – בחינת עייל, בחינת 'בקי ברצוא', ו"אציע שאול הינך" – בחינת ונפק, בחינת בקי בשוב וכשיש לו אלו השתי בקיאות הנ"ל, אזי הוא הולך בדרכי התשובה וזוכה לכבוד השם ואז ימין השם פשוטה לקבל תשובתו".
כפי שהסברנו "אם אסק שמים שם אתה" זה הבחינה של הגדולים במעלה והצדיקים, שהם בחינת 'שמים', אם האדם נמצא במדרגה כזאת אז הוא צריך לדעת שהשם יתברך הוא בבחינת 'שם אתה' שהוא עדיין שם ורחוק מאוד ויש עוד הרבה מה להשיג ולעלות. ולהיפך אם האדם נמצא בשאול תחתיות ועבר מה שעבר, הוא צריך לדעת "ואציע שאול הינך", שגם במקום בו הוא נמצא השם יתברך נמצא וגם משם הוא יכול להתחיל התחלה חדשה כי השם יתברך איתו עימו ואצלו תמיד.
הבחינה הזאת, של "אסק שמים ואציעה שאול" זה גם עובר על כל אדם בפרטיות, שזה כל ענין הירידות והעליות שעוברים על כל אדם הרוצה להתקרב אליו יתברך ולהיכנס בעבודתו, שעל זה כותב רבי נתן שצריך לעבור על האדם אלפים ורבבות של ירידות ועליות, ועיקר הסיבה והתכלית של כל העליות והירידות שעוברות על האדם, הוא מהסיבה הזאת, שהאדם לא יעמוד על מדרגתו ולא יזדקן אלא יתחיל בכל פעם מחדש כי לאחר כל ירידה תבוא עלייה.
