אורח חיים ג – הלכות ר”ח – הלכה ה – סעיף לג-לד
כי עיקר התכלית הוא תורה ותפילה שבשביל זה נברא כל האדם. וזה בחינת “סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם” את האלוקים ירא זה תפילה כמו שנאמר “יראת השם היא תתהלל” ומצוותיו שמור זה תורה, וסיים כי זה כל האדם. כי זה עיקר הקיום והחיות והתכלית של כל אדם אשר בשבילו נבראו כל העולמות מראש ועד סוף והכל בשביל התכלית הזה שיזכה לעסוק כל ימיו בתורה ותפילה וילך מדרגא לדרגא עד מדריגה העליונה. ואם היה האדם זוכה לזה בשלימות היו מתבטלים כל היגיעות והטרחות של כל העסקים והמלאכות הכלולים בל”ט מלאכות כי כל יגיעות הפרנסה שצריכין לעסוק ולהתיגע הכל נתהוה ע”י חטא האדם הראשון שנגזר עליו בעצבון תאכלנה “בזעת אפך תאכל לחם” ע”י שפגם בעץ הדעת טוב ורע שאז פגם בתורה ותפילה. כי הוא היה צריך אז לקיים המצוה הזאת לבלי לאכול מעץ הדעת שבזה היה כלול כל התורה כידוע וגם היה צריך אז להתפלל תפילתו ולתקן כל העולם כמובא את בכתבים. אבל הס”מ התגבר עליו בתחבולותיו והסיתו עד שאכל מעץ הדעת ולא היה יכול עוד להתפלל תפילתו שהיה צריך להתפלל לתיקון העולמות וע”י זה נתקלקלו כל העולמות עד אשר לא יוגמר תיקונם עד ביאת המשיח כמובא. נמצא שעיקר פגם הל”ט מלאכות נמשכין מפגם התורה ותפילה של אדם הראשון. וגם עכשיו כל אדם כפי מה שזוכה לעסוק יותר בתורה ותפילה בשלימות יותר, כמו כן דוחה ומבטל מעצמו זוהמת הנחש וזוכה שתהיה מלאכתו נעשית ע”י אחרים כמו שאמרו רבותינו ז”ל “בשעה שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע”י אחרים” ועל כן לעתיד שיעסקו כל ישראל בתורה ותפילה יתקיים “ועמדו זרים ורעו צאנכם”. כי זה כלל גדול שכל קיום העולם וכל ההשפעות אינם נמשכים כי אם ע”י תורה ותפילה, כי עיקר בריאת העולם היה ע”י התורה. וגם עכשיו כל קיום העולם וכל חידוש מעשה בראשית שבכל יום תמיד נמשכין רק ע”י התורה. אבל כל החיות וההשפעות הנמשכין ע”י התורה אין נגמר ציורם בשלימות ואין יורדים לעולם כי אם ע”י התפילה שעל ידה עיקר ציור השפע והחיות לטוב, כי התפילה היא בחינת עיקר הכלי שמציירת השפע לטוב.