עד כאן הסברנו על החילוף הראשון שנעשה בעולם, החילוף בין הגוף לנשמה בין העולם הזה לתכלית הנצחית. לכאורה אנחנו יכולים לשאול כאן שאלה גדולה, הרי כל אדם רוצה שיהיה לו טוב ואם כך מהיכן שורש הטעות שאנשים בוחרים ברע ומעדיפים עולם חולף ועובר על עולם נצחי. אך עיקר שורש הטעות הוא מבחינת היכלי התמורות שממירים ומחליפים את הטוב ברע. כלומר עיקר הבחירה של האדם אינה בין הטוב לרע אלא בין הטוב לטוב המדומה.
מכיוון שאנחנו נמצאים בהסתרה כה גדולה, יש כוח ביד היצר הרע להטעות אותנו ולדמות לנו את הרע לטוב, על כן רבינו הקדוש קורא ליצר הרע ‘כוח המדמה’. על כן עיקר כח הבחירה הנכונה של האדם תלוי בבירור המדמה, כי לכאורה אנחנו יכולים לראות אנשים חכמים מאוד ובעלי שכל גדול ואעפ”י כן הם יכולים ליפול בטעות של החילוף הנ”ל, כי עיקר בירור המדמה תלוי בעיקר בהתקרבות לצדיקים אמיתיים שהם ביררו את המדמה בשלמות והם גם מוליכים את כל המקורבים אליהם בדרך הישר.
כי בודאי שהשורש והבסיס לכל דעת אמיתית ונכונה זה לימוד התורה הקדושה, אבל גם אלו שנמצאים במחוזות הקדושה ולומדים תורה ומקיימים את המצוות ולכאורה הם יודעים בבירור מה טוב ומה רע, מה צריך לעשו”ת ולקיים ומה צריך להתרחק ממנו. גם אצלם יכול להיות חילוף בין העיקר לטפל בין המציאות האמיתית למציאות המדומה.
לדוגמא, רוב בני העולם מודדים את מדרגת האדם ע”פ החכמה שיש לו או על פי ההישגים שהשיג, אבל אצל השם יתברך הדברים אינם נמדדים ע”פ הישגים ותוצאות, אלא ע”פ הכוונה, המאמץ וכוונת הלב. כמו שרבינו הקדוש מדגיש ואומר, שאפילו נקודה קטנה, היא יקרה וחשובה מאוד בעיני השם יתברך, כי יכול מאוד להיות שהאדם יהיה בעל מעשים גדולים והישגים אך יהיה מלא בגאווה ואם כך איך אפשר למדוד את האדם על פי מעשיו בלבד, ולהיפך האדם יכול להרגיש בירידה גדולה ובשפל המדרגה אבל הוא בלב נשבר, ברצונות ובכיסופין ואם כך יכול מאוד להיות שהוא קרוב יותר להשם יתברך ומעלתו גבוהה.
אם כך, עיקר הבירור המדמה ועיקר הקניה של הדעת דקדושה והשכל הנכון, תלויה בהתקרבות לצדיקים האמיתיים, ועל זה צעק רבינו “את זה תקבלו ממני שלא יטעה אתכם העולם” בודאי שרבינו לא התכוון רק לאלו הפחותים במעלה, שרחוקים מתורה ומצוות, כי זה לא מה שרבינו בא לחדש, הרי כל התורה הקדושה וכל הצדיקים מימות עולם מדברים מזה שהעולם הזה הוא הבל הבלים ומטעה אותנו ביותר, אלא עיקר הבירור שרבינו בא לעשו”ת בעולם, זה בדעת התורנית ובעבודת השם של האדם, כי בודאי התורה הקדושה וההלכה נותנים לאדם דעת כיצד להתנהל בחיים, אבל בעבודת השם הפנימית, בהתיחסות של האדם למציאות ולמה שעובר עליו, בתיקון האמיתי של האדם, את הדעת הזאת אנחנו חייבים לקבל מהצדיק הגדול במעלה של הדורות הללו, שהוא נותן לנו עיניים חדשו”ת כיצד להסתכל על המציאות, עצות נכונות, דעת אמיתית ומבוררת ומגלה לנו את רצון השם האמיתי והפנימי ועיקר עבודת האדם בדורות הללו.
עיקר ההתקרבות לרבינו הקדוש תלויה בפשיטות ובתמימות שהאדם יבטל את שכלו בפני השכל של הצדיק, על כן גם זכה רבי נתן יותר מכל התלמידים של רבינו, אע”פ שהיו תלמידים גדולים וצדיקים ממנו, עיקר הזכייה שלו הייתה כי הוא התבטל בביטול גמור לצדיק האמת והשליך את ידיעותיו ושכלו לגמרי, רק כל דבר שלימד אותו רבינו זה היה שכל חדש בשבילו. נמצא, שעיקר העצה להינצל מן החילוף הנ”ל הוא קניית דעת נכונה ובירור המדמה, שזה נעשה כמובן ע”י לימוד התורה הקדושה, תפילה, והתקשרות לצדיקים. כי עיקר הבלבול והחילוף שמטעה את רוב בני העולם, הוא מסיבת המדמה כפי שכתבנו לעיל,
