מגלה לנו תורת הקבלה, שהבורא יתברך הוא הטוב המוחלט והוא אור פשוט, המתגלה אל האדם, כפי שהאדם מצייר את אותו האור. הוא יכול לצייר זאת לטובה או לרעה ח”ו, אך מכיוון “שטבע הטוב להיטיב” ואין שום רע יורד מלמעלה, הרי שגם אם יצטייר הטוב לרעה כפי ראייתנו, באמת לאמיתה- הכל הוא לטובה!
כלומר, כל המציאות כולה וכל התהליכים החלים על כל אדם ואדם, הכל הוא לטובה, רק שאין האדם רואה ומרגיש זאת, כי נעלמת ממנו ומדעתו ראיית המציאות הנכונה. לאדם יש את כוח הבחירה כיצד לראות ולתרגם את המציאות ובמה להאמין, בידו להמשיך ולצייר את אור האין סוף לטובה ולברכה או חלילה להפך- הבחירה בידו ובמחשבתו.
כולנו מכירים בודאי את דוד המלך, מחבר ספר תהילים, אשר מקטנותו עבר מרדפים, תלאות וייסורים. והנה אנו רואים, שכאשר היה נרדף ע”י אבשלום בנו, חיבר מזמור שבו הוא כותב: “מזמור לדוד בבורחו מפני אבשלום בנו”. והרי זה פלא, שואלת הגמרא במסכת ברכות, “מזמור” אמר דוד, הרי קינה היה צריך לומר, שהרי בנו אהובו רודף אותו להרגו, דבר שאין לך קשה מזה, עד שאמרו חז”ל ש”קשה תרבות רעה בביתו של אדם, יותר ממלחמת גוג ומגוג” ואילו דוד שר ומזמר.
חז”ל ברוח קודשם הבינו את המתרחש במוחו של דוד, פענחו את הלך מחשבתו וכתבו כך, לאחר מעשה בת שבע אמר לו נתן הנביא שקיבל מסר מאלוקים – “הנני מקים עליך רעה מביתך”, כעונש על אותו מעשה, יקום עליך אחד מבני ביתך לרעה. אמר דוד המלך, סבור הייתי שזה יהיה גוי או ממזר אבל עכשיו שזה בני “מזמור לדוד” כי בודאי בן מרחם על אביו.
מכאן אנו רואים את הלך מחשבתו של דוד המלך, שבכל מצב, אפילו הקשה ביותר, הוא לקח את השליטה על תרגום המציאות. במקום להינעל על הפן השלילי של המצב וליפול לייאוש ולעצבות, הוא מתרגם את המציאות והופך אותה לחיוב, למזמור, והכל בכוח מחשבתו.
וזאת היא גם האמת לאמיתה – “כי כל מאן דעביד רחמנא, לטב עביד”. השם יתברך עושה הכול לטובה, רק שהדבר נעלם מאיתנו לפעמים, אך כאשר נאמן את מוחנו ונאמין שהכול לטובה, נוכל לראות ולתרגם את המציאות האלוקית הטובה, המסתתרת בתוך הבריאה.
ועל זה אומר דוד: “אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי”, שאין זה משנה לי כיצד אחרים ראו את תלאות חיי, ואנו יודעים בפועל כמה תלאות וייסורים עבר דוד, מבחינתי היה לי רק טוב וחסד, שרדף אותי, עד שחיברתי ספר שלם של מזמורים והודיה להשם.
אחת מדמויות המפתח של העם היהודי היה תנא אלוקי, בשם רבי עקיבא בן יוסף, שהחל את דרכו בתורה בפיגור של ארבעים שנה, ולא זו בלבד שהגיע לפסגות, אף הפך לרבם של כל בני ישראל, ומתלמידיו היו רבי שמעון בר יוחאי, רבי מאיר בעל הנס ועוד.
מה היה סודו של רבי עקיבא וכיצד הצליח להתרומם מרועה פשוט ולהגיע למדרגות גבוהות ונעלות? ובכן, הגמרא מספרת לנו סיפור, שהיו הולכים רבי עקיבא ועוד ארבעה תנאים במעלה הר הבית, לאחר החורבן, וראו שועל יוצא מקודש הקודשים, כולם החלו לבכות ורבי עקיבא צוחק, שאלו אותו: “עקיבא מפני מה אתה צוחק?” אמר להם: “מפני מה אתם בוכים?” – אותה מציאות, האחד בוכה והשני צוחק.
אמרו לו: “הסיבה שאנו בוכים, שכתוב בפסוק – “והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הולכים בו ולא נבכה”, אמר להם: “בדיוק על זה אני צוחק”. אומרת הגמרא: ישנם שתי נבואות של זכריה ואוריה, אחד התנבא על החורבן והשני על הגאולה, אחד על החושך והשני על האור – “כעת כאשר אני רואה בעיני שנבואתו של אוריה התקיימה, בודאי שנבואתו של זכריה עתידה להתקיים! עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים”, אמרו לו: “עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו”.
מכאן אנו רואים את סוד הצלחתם של גדולי ישראל לדורותם – רואים טוב, חושבים טוב, מתמקדים בטוב, מאמינים בו וחיים אותו, וממילא גם מרגישים אותו ועולים למדרגות נעלות.
המציאות היא אותה מציאות, אך האדם הוא זה שמתרגם אותה- לטובה או להפך!
