חושן ומשפט א- הלכות שלוחין ד- סעיף ה
איש הישראלי נברא שיהיה לו ממשלה על המלאכים וזה התכלית והסוף של ישראל, כי באמת השם יתברך מנהיג את עולמו בעצמו בהשגחתו הפרטית בכל עת ואפילו כששולח איזה מלאך לעשות איזה דבר, בכל מקום שהמלאך הולך לשם, השם יתברך בעצמו גם כן שם, והיה יכול לעשות הדבר בעצמו, כמו שהוא לבדו ברא את כל העולם בעצמו בלא סיוע המלאכים כלל, כמו שדרשו רז”ל על הפסוק “נוטה שמים לבדי רוקע ארץ מי אתי”. כי המלאכים לא נבראו עד יום ב’, כדי שלא יאמרו, מיכאל מתח בדרום וגבריאל בצפון.
וכמו שברא את כל העולם לבדו בלא המלאכים, כן הוא יתברך יכול להנהיג עולמו לבדו בלי שליחות המלאכים, אך עיקר מה שמשתמש עם המלאכים, ושולחם בשליחותו להנהיג העולם לפעמים, העיקר הוא בשביל הבחירה, כדי שיהיה קיום לעולם שנברא רק בשביל הבחירה.
כי אם היה השם יתברך בעצמו מנהיג עולמו לבדו תמיד, והיו הכל רואים הנהגתו בכל עת, היה מתבטל הבחירה לגמרי, והיה מתבטל מקום העולם, כי היו מתבטלים במציאות, כי עיקר הבחירה שרשה נמשך רק מתחילת הצמצום, שצמצם אלוקותו יתברך עד שנתהווה חלל פנוי, כדי שיהיה מקום לעולם, דהיינו שצמצם והעלים חכמת ידיעת אלוקותו ונתן מקום לטועים לטעות, וע”י זה יש בחירה לבחור בטוב או ברע ח”ו.
ועל כן אם היה השם יתברך מגלה הנהגתו והשגחתו תמיד, שהיו רואים שהוא בעצמו מנהיג ומשגיח בעולם, היה מתבטל הצמצום וההסתרה של החלל הפנוי, והיתה מתבטלת הבחירה והיה מתבטל העולם לגמרי כנ”ל, על כן תיכף כשברא העולם בעצמו ביום הראשון, ברא אחר כך תיכף ביום השני המלאכים בשביל קיום העולם, כי המלאכים נבראו כדי שיהיו שלוחים כביכול בינו ובין העולם, דהיינו שינהיג העולם על ידם, כדי שלא יראו הכל הנהגתו בעצמו כדי שתהיה בחירה וכנ”ל.
ובאמת גם כשמנהיג העולם ע”י שליח, ע”י בחינת מלאך, שמשם אחיזת הנהגת הטבע, שמשם כל הטעויות של כל הכופרים והמחקרים, באמת גם אז מנהיג הוא יתברך את העולם בעצמו ע”י השגחתו בעצמו, כי בכל מקום שהם נשתלחים לשם, שם הוא בעצמו גם כן כביכול, רק שפעולת המלאך הוא שעל ידו כביכול השם יתברך מעלים ומסתיר עצמו בפני העולם, עד שאין רואים הנהגתו בעצמו, אבל באמת הוא יתברך בעצמו מנהיג עולמו תמיד, רק שעל ידי המלאכים שמשם אחיזת הטבע, הוא מסתיר הנהגתו כדי שתהיה בחירה.
ובשביל זה נברא האדם, כדי שתהיה לו בחירה כדי שיבחר בטוב וימשיך את עצמו אל האמת, ויאמין בהשם יתברך שכל הנהגת העולם על ידו לבד, רק שהוא מעלים ומסתיר עצמו שם בשביל הבחירה, ועל כן יזכו ישראל שתהיה להם ממשלה על המלאכים, מאחר שהם מאמינים בו יתברך שהוא לבדו ברא את העולם מאין ליש, והוא לבדו מנהיג עולמו והמלאכים הם רק שלוחים מאיתו יתברך, וגם במקום שנשתלחים לשם, גם שם הוא יתברך בעצמו ועיקר שליחותם הוא בשביל הבחירה וכנ”ל.
ועל כן מאחר שהם זוכים להשיג כל זה באמת, על כן בודאי יהיה להם ממשלה על המלאכים, שלא נבראו אלא בשבילם, בשביל הבחירה, ומאחר שזכו לשבר הבחירה ולבחור בטוב לדבוק בו יתברך, הם גבוהים מהמלאכים שנבראו בשבילם, ועל כן ימשלו עליהם.
ועל כן המלאכים מתקנאים באיש כזה שימשול עליהם ורוצים לדחפו, כי בהכרח שיתקנאו בו, כדי שיהיה לו בחירה, כי עיקר בחירתו נמשך מבחינת מלאך כנ”ל, ועל כן העצה שיאחז בשרשי נשמות ישראל, שהם בחינת כסא הכבוד, שהוא בחינת מקומו של עולם, שע”י זה מתבטל בחינת הטעות שבא ע”י שליחות השלוחים שהם בחינת מלאכים, כי כשאוחזים בבחינת ‘מקומו של עולם’, יודעים שגם בכל מקום שהשלוחים נשתלחים, שם הוא יתברך בעצמו כביכול.
וזה שאמר דוד, “ברכו השם מלאכיו גיבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, ברכו השם כל צבאיו משרתיו עושי רצונו, ברכו השם כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו וכו'” היינו שדוד מודיע ומגלה לעולם האמת, שכל הנהגת העולם ע”י השם יתברך בעצמו לבד, כמו שאמר שם בתחילה “השם בשמים הכין כסאו, ומלכותו בכל משלה” היינו שמלכותו בכל משלה, והוא בעצמו מלך מנהיג ומושל בכל עת, כי הוא יתברך מקומו של עולם, וכל מקום העולם כלול בו יתברך, וכל הנהגתו על ידו.
