אורח חיים ג – הלכות עירובי תחומין – הלכה ה – סעיף לה
כי כל המצוות נקראים עצום בחינת תרי”ג עיטין דאורייתא, הינו שהם עצות להשיג אלקותו יתברך, ולהיפך עברות חס ושלום הם פגם העצות שע”י זה אין יודעין עיצה איך להכיר אותו יתברך אדרבא מתרחקין ממנו ונופלים לכפירות ואמונות כוזביות ח”ו כפי פגם העבירות. וזה בחינת “עוונותיכם היו מבדילין בינכם לבין אלוקיכם”. אך כשאדם זוכה לתשובה אזי זדונות נתהפכין לזכויות ועיקר התשובה ע”י הצדיקים שהם בחינת משיח שעיקר עסקו להחזיר העולם בתשובה שלימה להשם יתברך כמו שנאמר “ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב”. כי באמת תשובה הוא דבר פלא מאוד מאוד כי מאחר שכבר נכשל בעבירות ולא זכה לקיים העצות הטובות והקדושו”ת שהם מצוות התורה וקלקל העצות ע”י העבירות, איך יקבל עתה עיצה לשוב בתשובה, ומה אם קודם קלקול העצות לא הועילו לו עצות אלו מכל שכן אחר שקלקל ועצות אלו מהיכן יקבל עצות לחזור. ועל כן באמת אי אפשר לחזור בתשובה שלימה באמת כי אם בכח צדיקי הדור האמיתיים שזוכין לקבל מאורו של משיח שהוא שורש התשובה שהוא יודע עצות נפלאות כאלו שנמשכין משורשי התורה שהם למעלה מהתורה שכשזוכין לעלות לשם נתהפכין שם כל העוונות לזכויות, שזה שער החמישים שהוא שער העליון של התשובה ומשם נמשכין עצות נפלאות לכל החוטאים בעלי עבירות שיוכלו להתעורר בכל פעם לתשובה מכל מקום שהם. והעיקר הוא האמונה, כי כל זמן שיש לו אמונה בודאי ישוב אליו יתברך ועל כן צריך האדם לחזק עצמו ע”י זה בעצמו דהיינו שהבעל דבר מתנכל בנפשו להפילו בכל עת, מחמת שמכניס בליבו שקשה לו עוד לתקן עבירות כאלו, בפרט שיש אנשים שקלקלו כמו קלקלו ויש שכבר רצו כמה פעמים לשוב וכמה פעמים התחילו בתשובה ובעבודת השם באמת, ואחר כך נפלו כמו שנפלו ועל כן מכניס בהם הבעל דבר בליבם כי אפס תקוה ח”ו לפי עוצם הפגמים שיש להם. אבל באמת בזה בעצמו יכול האדם להחיות ולחזק את עצמו כי מאחר שאני יודע שהעבירה היא פגם גדול שעל ידה פוגמין הרבה בעולמות עליונים, נמצא שיש לי אמונה עדיין ומאחר שיש לי אמונה בוודאי יש לי תקוה בלי ספק כי מאחר שאני מאמין שיכולין לקלקל בודאי יכולין לתקן. כמו שאמר רבינו “אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן” כי האדם צריך להשכיל על צרכיו ולחוס על חייו ולחזק עצמו בכל מה שיוכל ובוודאי מדה טובה מרובה כי כל מצוותיך אמונה ועיקר המצוות הם לבוא לאמונה שלימה כדי להכיר את מי שאמר והיה העולם וכל זמן שיש לאדם נקודה מאמונה יש לו תקווה לנצח, כי יש עצות כאילו שגם הוא יכול לחזור בכח הצדיקי אמת עד שיתהפכו העוונות לזכויות.