אורח חיים ג – הלכות פסח – הלכה ט – סעיף טז
וכלל הדבר כי האדם צריך להזהר מאוד להמשיך על עצמו יראת השם. ועיקר היראה נמשך על האדם ע"י יראת העונש כמו שאמר רבנו ז"ל שאפילו צדיקים צריכין יראת העונש, כי עיקר היראה הוא יראת העונש. אך כל מי שאינו רוצה להטעות את עצמו צריך להזהר מאוד מאוד שימשיך על עצמו היראה מעונשים לטובה ולא לרעה ח"ו. כי יש כמה וכמה שע"י עוצם היראה שלהם נופלים יותר כאשר שכיח בכמה בני אדם שכשיושבים על ספרי מוסר המדברים מגודל מרירות העונשים הקשים המגיעים על כל עבירה ר"ל, הם נופלים בדעתם יותר מחמת שיודעים בעצמם שעברו על כל אלו הדברים כמה וכמה פעמים יותר ויותר ומגודל המרה שחורה ועצבות שנופלים עליהם ע,י זה הם נופלים יותר מבתחילה, עד שיש שמתרחקים לגמרי מחמת שאינם יכולים לישא עליהם אימת יראת העונש הגדול וכן להתגבר על יצרם אינם מתגברים, ועל כן אוי להם מיצרם ואוי להם מיוצרם. וכל זה מחמת שיראת העונש היא מבחינת דינים ומבחינת דינים נשתלשל כל אחיזת היצר הרע והס"א ועל כן כשאינו זוכה אזי ח"ו נתהפך לו היראה לרעה ר"ל כי נופל לעצבות ומרה שחורה ח"ו שע"י זה מתגברים התאוות יותר. על כן עיקר התיקון הוא ע"י הצדיק הגדול במעלה שזוכה להמשיך בעולם הדעת שהיא בחינת הארת בן ותלמיד, ועיקר ההארה הוא בחינת "הקיצו ורננו שוכני עפר" שמחזק כל הנופלים והרחוקים שלא יתייאשו עצמם בשום אופן. הינו שזה הצדיק זוכה להאיר דעת נפלאה ונוראה מאוד שע"י זה נמשכת יראה עילאה ונפלאה מאוד עד שזאת היראה יכולה להגיע ולהאיר ולעורר כל הרחוקים מאוד מאוד ועיקר הדבר שבעוצם נפלאות הדרכים שממשיך זה הצדיק בדעתו הנפלאה, ע,י זה באה היראה על כל אחד רק לטובה ולא לרעה, אפילו הרחוק מאוד מקבל היראה רק לטובה כי הוא מאיר ומודיע בעולם דרכי טובו וחסדו הגדול שאינו נפסק לעולם ומודיע לכל אחד כי עדיין השם יתברך איתו ועימו וקרוב אליו ומחיה ומשמח ומנחם את כולם ומאיר בהם דרכיו שגם הם יוכלו לשמוח ולחזק את עצמם בעוצם ריחוקם ואז נמשך עליהם היראה תמיד לטובה ולא לרעה כלל.