אורח חיים ב – הלכות בציעת הפת – הלכה ה – סעיף כב
אמרו רבותינו ז"ל: לעולם ירגיז האדם יצר הטוב על יצר הרע, אם ניצחו מוטב ואם לא יעסוק בתורה ואם לא יקרא קריאת שמע ואם ניצחו מוטב ואם לא יזכור לו יום המיתה. ולכאורה קשה, מדוע לא נאמר יזכיר לו יום המיתה תיכף בהתחלה ועוד הלא אנו רואים שרוב בני האדם זוכרים את יום המיתה אך אף על פי כן עושים מה שעושים.
אך באמת עיקר המלחמה כנגד היצר הרע הוא רק על ידי התורה כמו שאמרו רבותינו ז"ל – אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח וכו'. וכמו שאמר רבנו נכספתי מאוד להמשיך העולם אל העשיה דהיינו שיהיה חיוב לכל אחד בכל יום ללמוד כך וכך כפי ערכו, כי אפילו מי שנלכד בעברות ח"ו ונדמה לו שאי אפשר לו לצאת משם, אף על פי כן אם היה קובע לו שעורים קבועים לתורה בכל יום ויום, כח התורה היה מתגבר עד שגם הוא היה נתקן ויוצא מהם סוף כל סוף.
נמצא שעיקר הניצחון על היצר הרע הוא על ידי התורה. אבל הבעל דבר מתגבר על האדם על זה בעצמו לבטלו מהתורה. ואפילו כשהאדם עוסק לפעמים בתורה הוא מתגבר להפילו מזה, מחמת שרואה שעוסק בתורה ואף על פי כן הרע שלו בתוקפו ועל זה מתנכל הבעל דבר להסיתו ולדחותו ולהראות לו שהוא נשאר כמו שהוא ולימוד בתורה אינו עוזר ח"ו.
על כן על האדם ליזכור לו יום המיתה כי סוף כל סוף יעברו ימי חייו כצל עובר ויצטרך לתת דין וחשבון ואז בסוף בודאי יקחו בחשבון כל מה שחטף בזה העולם איזה דיבור תורה או תפילה וקריאת שמע וכן שאר המצוות. אפילו אם הוא כמו שהוא ועדיין אוחז בעבירות, רק אדרבא אם הצליח בתוקף גשמיותו ואחיזתו בעבירות לקחת איזה לימוד או לחטוף איזה מצוה הרי זה גדול ביותר כי כיצד הצליח להתגבר על כל המניעות והקשיים שעמדו בדרכו.
נמצא שעיקר הניצחון הוא על ידי התורה אך מכיוון שאפשר לו לאדם ליפול מהלימוד מכיוון שרואה את מעשיו הרעים וזה שאינו יכול להתמיד אזי צריך לזכור את יום המיתה שאז יצטרך לתת דין וחשבון על כל יום וכל רגע שעבר בזה בעולם ורק הדברים הטובים שזכה לחטוף זה ישאר לו כאוצר גדול לנצח. כי עיקר התיקון הוא על ידי התורה הקדושה שהיא מקור מים חיים ומטהרת את האדם מכל העוונות, נמצא שכוונת רז"ל להזכיר לו יום המיתה כדי שישוב אל התורה שעל ידה עיקר ניצחון המלחמה.
