אורח חיים א – הלכות קריאת שמע הלכה ד – סעיף יג
וזה בחינת מה שצריכים לראות ולהשתדל להתקרב לצדיק הגדול ביותר מאוד וכל מה שהוא חולה בנפשו ופגום יותר ויותר הוא צריך צדיק גדול יותר שיוכל לתקן גם נפשו הפגומה מאוד. כי הצדיק צריך אומנות גדולה וחכמה יתירה לתקן נפשות הפגומים כי אי אפשר לומר להם תורה בפשיטות כפי מה שהם צריכים מחמת שכליהם פגומים מאוד וכל מה שיאמר להם יהיה נפגם ונתקלקל אצלם ע"י כליהם הפגומים מפגם הברית שלהם ואין הם יכולים לתפוס דיבורו של הצדיק. ואם כך מאין יבוא עזרם, ועל כן צריך הצדיק לתחבולות רבות מאוד להמשיך אור התורה והעצות הקדושות בדרך נפלא ונורא מאוד, עד שיגיע לאזנם ויבינו פשיטות העצה באמת לאמיתו איך לצאת מאפילה לאורה. כי זה הצדיק שהוא במעלה עליונה וקדושה מאוד מגיע למעלה למעלה למקום שאין יד שכל אנושי מגיע לשם ואין יד הקליפות והסטרא אחרא שולטין שם ואז הוא ממשיך אור מתוקן ומצייר לטובה על ידי צמצומים למטה עד שלא יוכלו פגם כליהם לקלקל את האור ולצירו להיפך, אדרבא זה האור המתוקן והמצוייר לטובה יתקן ויזכך כליהם.
על כן כל מה שהאדם פגום יותר הוא צריך צדיק גדול ביותר שיעסוק בתיקון נפשו, כי האדם ע"י חטאו הוא יורד למטה ופוגם למעלה שמסלק האור מהעולמות השייכים לשורש נשמתו. כגון שיש אדם הפוגם בחטאו בעולם היצירה וכשחס ושלום פוגם יותר אזי מגיע הפגם לעולם גבוה יותר וגורם אחיזת הקליפות והסטרא אחרא גם שם נמצא שהאור השייך לנשמתו בעולמות אילו יש בהם אחיזת הקליפות והרע. ועל כן בהכרח שיתקרב לצדיק גדול כזה שיש לו כח לעלות לעולם הבריאה שגבוה יותר ולהוריד לו האור לברכה. וכן כשפוגם יותר הוא צריך צדיק גדול וגבוה יותר שיוכל לעלות לעולם גבוה עוד יותר ולצייר האר לברכה. עד שיש שנפלו לשאול תחתיות ומתחתיו ואז אי אפשר לתקנם כי אם ע"י הצדיק הגדול במעלה מאוד מאוד שיכול לעלות למעלה מעלה עד אין סוף ולירד עד אין תכלית והוא ממשיך בגודל כוחו וחכמתו דרך כל העולמות ומציירו לטובה ולברכה בכל עולם ועולם עד שמגיע הארה ותיקון אפילו לאלו הנפשות שנפלו למטה מאוד למקום שהם שם.
