אור ברסלב
מאור המועדים סימן ל' - בגדר ברכות התורה האם ברכות השבח או המצוות › יט. נשים מדוע אינן מברכות על התורה אחר הפסק מהברכה הקודמת

מאור המועדים

סימן ל' - בגדר ברכות התורה האם ברכות השבח או המצוות · יט. נשים מדוע אינן מברכות על התורה אחר הפסק מהברכה הקודמת

יח. בענין הפסק בין ברכה"ת ללימוד התורה

דברי תוס' למה אין מברכים פעמיים ביום על התורה

כתבו תוס' בברכות (דף י"א ע"ב ד"ה שכבר), וז"ל: "וא"ת מאי שנא מסוכה שצריך לברך על כל סעודה וסעודה לישב בסוכה. וי"ל דשאני תורה שאינו מייאש דעתו, דכל שעה אדם מחויב ללמוד, דכתיב והגית בו יומם ולילה, והוי כמו יושב כל היום בלא הפסק. אבל אכילה בסוכה יש שעה קבועה". ומבואר שמכיון שלעולם האדם אינו מסיח דעתו מחיוב הלימוד, לכן לא מברכים על כל לימוד, גם כשיש הפסק, דהאדם אינו מייאש דעתו מלימוד, מכיון שיש חיוב ללמוד בכל זמן שהאדם פנוי.

חידוש הצל"ח שנשים צריכות לברך כל פעם שלומדים

וכתב הצל"ח על דברי התוס' הנ"ל, וז"ל: "אומר אני דבר חדש, כיון שעיקר הטעם שאין היסח הדעת מפסיק לענין ברכת התורה הוא משום דכתיב והגית בו יומם ולילה, ולפ"ז דבנשים אף שמברכים ברכה"ת, כמבואר בסוף סימן מ"ז, מטעם שיכולים ללמוד תורה שבכתב וגם בדינים שלהם, כמבואר בב"י שם, מ"מ עכ"פ לא שייך בה והגית בו יומם ולילה, א"כ אם ברכו בשחר כנהוג, ובאמצע היום אחר שכבר הפסיקו בדברים אחרים ישבו ללמוד איזה דבר מקרא וכיוצא, מה שרשאים ללמוד, חייבים לברך שנית ברכת התורה. ואמנם לא מצאתי מזה זכר בדברי הראשונים ואחרונים".

ומבואר דיצא הצל"ח לחדש חידוש גדול עפי"ד תוס', שמכיון שכתבו תוס' דהטעם שאין מברכים על התורה אחרי הפסק, זהו מכיון שהם חייבים ללמוד כל היום, ולא מייאש דעתו, אם כן נשים שאין להם חיוב ללמוד, הן צריכות לברך אחרי הפסק. אבל הצל"ח מעיד כי לא מצא לו חבר בחידוש זה. וצ"ב דלכאורה צדק הצל"ח בטענתו.

ישוב הגרש"ז אוירבך זצ"ל שיש תמיד חיוב קיום הלכות

ב'הליכות שלמה' (פרק שישי אות ד') יישב השאלה הנ"ל: "נשים שברכו ברכה"ת בשחר ולומדות שוב באמצע היום, אינן צריכות לברך פעם שניה ברכה"ת, שאע"פ שאין עליהם חובת ת"ת, מכל מקום גם הן אינן מסיחות דעתן מאיסורי תורה ומכל המצוות שעליהם לשמור ולקיים". מבואר מדבריו שגם נשים אינן צריכות לברך שוב על התורה, מכיון שאינן מסיחות דעתן מאיסורי תורה ומהמצוות.

קושיא על דברי הגרש"ז זצ"ל

לכאורה דבריו צריכים ביאור, שהרי ברכות התורה הוו ברכות על מצות תלמוד תורה, ולא על קיום המצוות, ואם כן מה מהני שהנשים אינן מסיחות דעתן ממצוות התורה, אבל ממצות לימוד תורה יש היסח הדעת, ואם כן למה לא יברכו.

מחלוקת הפוסקים האם ברכת התורה היא גם על קיום המצוות

ואפשר ליישב ע"פ דברי הב"י (סי' מ"ז), וז"ל: "כתב ה"ר דוד אבודרהם שיותר נכון לומר 'על דברי תורה', לפי שהוא כולל עסק הלימוד ועשיית המצוות, וכן כתב אבן הירחי. כלומר דאילו לעסוק בדברי תורה אינו אלא קריאת התורה. ולי נראה דיש לדחות דאדרבה מהאי טעמא גופיה עדיף טפי לברך 'לעסוק בדברי תורה', שהיא ברכה מיוחדת לקריאת התורה שהוא בא לעסוק בה עכשיו, מלברך על דברי תורה שכולל ג"כ עשיית המצוות, שאינו בא עכשיו לעשותם, ולכשיעשם מברך על כל מצוה ברכה המיוחדת לה".

ומבואר דנחלקו הקדמונים האם ברכת התורה היא מיוחדת על מצות ת"ת דוקא, או שהיא עולה גם על קיום המצוות. ולפי האבודרהם דהברכה קאי גם על קיום המצוות, אפשר לן להבין את דברי ה'הליכות שלמה' דמכיון שהנשים מקיימות מצוות בלי הפסק, אזי נחשב שאין להן הפסק לענין המחייב ברכת התורה, דזה כולל גם את קיום מצוות.

דברי האגור למה הליכה לבית הכסא אינה הפסק

ואפשר לבאר כוונה באופן נוסף את דברי ה'הליכות שלמה', על פי דברי הב"י בשם האגור למה אחרי שיוצאים מבית הכסא אין צריך לברך ברכה"ת, וז"ל: "והאגור כתב טעם אחר, לפי כשהוא נפנה צריך ליזהר בדינים, כמו גילוי טפח וכיצד יקנח". וכתב הגר"א (ס"ק ט') וז"ל, 'והאגור כתב שגם שם צריך להזהר בדיניהם וצריך להרהר שם דיניהם'. מבואר בדברי הגר"א דהביאור בדברי האגור למה הליכה לבית הכסא לא הוי הפסק לענין ברכת התורה, מכיון שצריך להזהר בעוד האדם בבית הכסא, בדינים של בית הכסא, ואז נחשב לו שהוא מהרהר בדברי תורה, ומכיון שמהרהר לא הוי הפסק לברכת התורה. ולפ"ז אפשר להסביר את דברי ה'הליכות שלמה', דמכיון שנשים עוסקות בדברים שיש בהם דינים, אזי ודאי הן מהרהרות באלו הדינים וההלכות, ולכן אין נחשב שיש להם הפסק מברכת התורה.

קושיה על ביאור הגרש"ז הנ"ל מאי שנא איש מאשה

ולאחר כל אלו הדברים, עדיין ישנה קושיא גדולה לכאורה על עיקר דברי ה'הליכות שלמה', דהלא תוס' הקשו למה אין חוזרים לברך אחרי הפסקה, ומה שונה זה מסוכה שמברכים בכל סעודה, ומתרצים תוס' שבגלל שחייבים ללמוד כל הזמן, אין האדם מייאש עצמו מללמוד. ולכאורה קשיא למה לא תירצו תוס' דמכיון שהאדם מקיים דינים והלכות בכל עיסוקיו, לכן אין זה הפסק. ומדלא תירצו תוס' כך, נראה לכאורה דלא כדברי ה'הליכות שלמה' הנ"ל.

יישוב האפיקי מגינים לפי דרכו הנ"ל

בספר 'אפיקי מגינים' הנ"ל כתב לפי דרכו שיש בברכת התורה גם גדר של ברכת המצוות, וגם גדר של ברכת השבח, ליישב הקושיא העולה מדברי הצל"ח, דהנשים צריכות לכאורה לברך על התורה אחרי הפסקה, וז"ל: "לפ"ז מיושב ג"כ מה שהקשיתי לעיל על תירוץ התוס' דשאני תורה דאינו מייאש דעתו וכו', דא"כ נשים דאין בהו מצות והגית יהיו צריכות לברך פעם אחרת כשלומדות לאחר שהפסיקו בנתיים, דלפ"ז ניחא דאדרבה כיון דאינן מחויבות במצות ת"ת, א"כ מצד חיוב ברכת המצוה א"צ לברך כלל, ועיקר ברכתן הוא רק מצד ברכת הודאה לחוד, וכמו שנתבאר לעיל, וע"כ אף אם לומדות אח"כ אף דבדידהו לא אמרינן דברכת הודאה פוטרת הלימוד אח"כ, מכל מקום אינן צריכות לחזור ולברך מה"ט גופיה כיון דאינן מחויבות בת"ת א"כ מותרות ללמוד בלא ברכה". מבואר מדבריו שנשים אינן חייבות בחלק של ברכת המצוה שיש בברכת התורה, אלא רק בחלק של ברכת השבח, ולזה די בפעם אחת ביום ולכן אינן חייבות לברך שוב מתי שלומדות אפילו אחרי הפסק.

תוכן העניינים

מאור המועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה