אור ברסלב
מאור המועדים סימן ל' - בגדר ברכות התורה האם ברכות השבח או המצוות › יח. בענין הפסק בין ברכה"ת ללימוד התורה

מאור המועדים

סימן ל' - בגדר ברכות התורה האם ברכות השבח או המצוות · יח. בענין הפסק בין ברכה"ת ללימוד התורה

יז. ביאור דברי הרמב"ם בחיובא ד'ברכות התורה'

שאלת תוס' למה אין מברכים על התורה, אם לא למדו אחר שחרית

תוס' בברכות (דף יא: ד"ה שכבר) כתבו, וז"ל: "בירושלמי יש, הא דאמרינן שכבר נפטר באהבה רבה, והוא ששנה על אתר, פירוש לאלתר, שלמד מיד באותו מקום. ונשאל להרב ר' יצחק, כגון אנו שאין אנו לומדים מיד לאחר תפילת השחר, שאנו טרודים והולכים כך בלא לימוד עד אמצע היום או יותר, אמאי אין אנו מברכים ברכת התורה פעם אחרת כשאנו מתחילין ללמוד".

קושית ה'אפיקי מגינים' על שאלת תוס'

בספר 'אפיקי מגינים' (או"ח סי' מ"ז אות ה') הקשה על תוס', וז"ל: "עוד יש להבין בדברי התוס' ברכות הנ"ל, דאמאי לא קשיא להו טפי, על ההפסק שבין ברכה ללימוד שמברכים ברה"ת בבקר ומתחילין ללמוד באמצע היום, והתוס' מקשים רק על ההפסק שבין לימוד ללימוד, אמאי אין מברכים אח"כ פעם אחרת, והלא קימ"ל דהפסק באמצע המצוה קיל טפי מהפסק שבין ברכה לעשית המצוה, דהפסק באמצע אינו אסור אלא לכתחילה, אבל בדעבד א"צ לחזור ולברך, וא"כ יותר ה"ל להקשות על ההפסק שבין ברכה ללימוד, שחמור טפי. ומשטחיות דברי התוס' משמע דעל הפסק דבין ברכה ללימוד ניחא להו בפשיטות, שלא כתבו שום טעם לזה, אלא כתבו שבזה א"צ שילמד על אתר רק מקשי על ההפסק שבין לימוד ללימוד וצריך טעם למה". ושאלתו מבוארת היטב, דלא הוקשה לתוס' על כך שלא לומדים מיד אחר ברכה"ת, דלכאורה מחמת כך הוו הברכות לבטלה, אלא כל שאלת תוס' היא על הלימוד שלומדים באמצע היום, למה אין מברכים שוב. ולכאורה הא דהוו ברכה לבטלה קשיא טפי

תירוץ ה'אפיקי מגינים' על פי היסוד דיש שני דינים בברכה"ת, שבח ומצוה

בישוב שאלתו האריך ה'אפיקי מגינים' (להלן עמ' ס"א) להציע היסוד המבואר לעיל, דיש מקום לומר כי כל ברכות התורה יש בהן גדר של ברכת המצוות וגם גדר של ברכת השבח וההודאה, ולחיבת הדברים נציע כל לשונו: "לכן נלע"ד לומר דבר חדש ולפ"ז יתיישב הכל על נכון, והוא דיש לומר דברכה"ת יש בה שני ענינים א. ברכת המצוות ב. ברכת הודאה וכמו שאבאר. ברכת המצוות היינו דהוא ברכה על מצות לימוד התורה, וכמו בכל ברכת המצוות שתקנו חז"ל כשרוצה לקיים איזה מצוה צריך לברך תחילה עליה, שציונו לעשות מצוה זו, ואסור לו לעשות המצוה בלא הברכה. וה"נ כשרוצה לקיים מצות לימוד תורה אסור לו ללמוד בלא ברכה מקודם. וזהו דאיתא בברכות י"א ע"ב דבין למקרא בין למדרש או למשנה ולגמ' צריך לברך ור"ל שאסור ללמוד עד שבירך ברכה"ת מקודם. אלא דבשאר כל המצוות הברכה שמברכים עליהם אינו אלא מדרבנן לכו"ע, וכמו דאיתא שם ט"ו ע"א, אבל תרומה משום ברכה הוא וברכה דרבנן, אבל הברכות שעל מצות לימוד התורה פליגי בה הראשונים ז"ל אם הוא מ"ע מדאוריתא או מדרבנן, והאחרונים ז"ל הכריעו דהוא מדאוריתא, עיין פר"ח ובשאג"א סי' כ"ה.

"והנה חיוב זה אינו אלא כשרוצה ללמוד, דאסור לו ללמוד עד שיברך מקודם ברכה"ת, ואם לומד בלא ברכה הוא מבטל מ"ע דאורייתא, וכמו ברהמ"ז לאחריו דאינו מחויב לברך אא"כ אכל מקודם, ה"נ אינו מחויב לברך אא"כ בא ללמוד, וכמו דאיתא שם כ"א ע"א אר"י מניין לברהמ"ז לאחריה מ"ה כו', מנין לברכה"ת לפניה מ"ה כו', אבל אם אינו לומד אין עליו חיוב כלל לברך ברה"ת, כמו ברכת המזון כשאינו אוכל. וכ"כ להדיא הרמב"ן וז"ל, וכאשר נצטוינו בברכה אחרונה של אכילה, כן נצטווינו בזה, ע"ש, וזה נקרא ברכת המצוות.

"שנית ברכת הודאה, דחז"ל תקנו שכל אחד יברך בבוקר ברכות אלו, לא על קיום המצוה אלא הודאה ושבח על הטובה הגדולה שעשה הקב"ה עמנו, שבחר בנו ונתן לנו את תורתו הקדושה, ונצטוינו במצוה זו של לימוד התורה לידע המעשים הרצויים לפניו שבהם ננחל חיי העוה"ב, וזה נקרא ברכת הודאה, וכמו כל ברכות השחר שנתקנו על דרך זו, והוא מדרבנן לכו"ע. וזה תקנו חז"ל לכל אדם לברך ברכות אלו בכל יום, אף שאינו לומד כלל כל היום, ואף ע"ה שאינם יכולים ללמוד, ג"כ מחויבים לברך ולהודות לשמו יתברך על זה, וכן נשים ג"כ מחויבות לברך ולהודות על הטובה הזאת שנתן לנו את התורה, שגם מחויבים במצוות הנוהגות בהן. נמצא דשני חיובים יש בברה"ת: א. דאסור ללמוד בלא ברכה. ב. גם בלא לימוד צריך לברך ולהודות על נתינת התורה. ולכן אם בירך בשחרית ברכות אלו לשם הודאה, ממילא נפטר בזה מלברך אח"כ על קיום המצוה כשבא ללמוד, משום דבזה יוצא גם על מה שילמד אח"כ, אף שמפסיק הרבה בנתיים וכו'.

"אם כן הכא נמי, אם חיוב ברה"ת לא היה רק על קיום המצוה, כמו כל ברכת המצוות, בודאי היה אסור להפסיק בין ברכה ללימוד אפילו בדיבור אחד, ואם הפסיק היה צריך לחזור ולברך, דהברכה לא היה על מה לחול וה"ל ברכה לבטלה, כמו שהוא הדין בכל הברכות כולן. אלא כיון שתקנו חז"ל לברך בבוקר ברכות אלו משום ברכת הודאה, אף אם אינו לומד כלל, וכמו כל ברכות השחר, א"כ אז לא שייך לומר שיהיה מחויב ללמוד תיכף ולא יפסיק בנתיים, דהא לא בירך על קיום המצוה אלא משום הודאה. וגם אח"כ כשבא ללמוד ג"כ לא שייך לומר דבעינן תיכף לברכה עשיית המצוה, דלא שייך לומר כן אלא דוקא כשאם היה מברך אז על הלימוד היה צריך שלא יפסיק בינתיים, אבל בזה הא א"צ עכשיו לברך כלל, דהא נפטר בברכה שבירך בבוקר. ולכן לא הקשו התוס' על ההפסק שבין ברכה ללימוד, דכיון דהברכה שבירך בבוקר הוא מחויב לברך מטעם ברכת הודאה, ולא היה לבטלה, דהא אפילו אם אינו לומד כלל היה מחויב לברך, א"כ כיון דברכות אלו יש להם מקום לחול ממילא פוטר אח"כ כשבא ללמוד, וא"צ לחזור ולברך, דה"ל כמו שהתנה שיפטור ברכות אלו הלימוד של כל היום, כיון דמחויב בה, ולכן על ההפסק שבין ברכה ללימוד לא קשיא להו מידי, וכמש"ל. אלא עיקר קושית תוס' הוא, רק כשבירך ברה"ת על הלימוד והפסיק בין לימוד ללימוד, דא"צ לברך כשחוזר ללמוד פעם שנית, דמ"ש מסוכה דג"כ מחויב בה ואפ"ה מברך בכל סעודה, וא"כ ה"נ כשמפסיק בין לימוד ללימוד אמאי א"צ לברך", עכ"ל ה'אפיקי מגינים'.

העולה מכל אריכות דבריו בישוב דברי תוס', דמהאי טעמא לא הקשו למה אין אנו חוששים לכך דברכת התורה שמברכים בבוקר היא לבטלה, מכיון שלא למדו לאחריה, דמכיון שברכת התורה הוו גם ברכת השבח, לכן אינם לבטלה, דאפילו שלא למדו מיד אחרי הברכה, הברכה במקומה עומדת, שהרי גם מי שלא לומד כלל צריך לברך ברכה"ת בגלל שכלול בזה גם ברכת השבח. ולכן כל קושית תוס' היא, למה אין צריך לברך שוב כשבא ללמוד אחרי הפסקה, שהרי ברכת תורה הוו גם בגדר של ברכת המצוות, והחלק הזה כבר נפסק בהפסק. ועל זה תירצו, שמכיון שדעתו לחזור וללמוד, אין זה נחשב להפסק, ולכן אפילו שלא למד מיד אחרי ברכת התורה, ובברכת המצוה בעלמא אם לא מקיימים מיד המצוה, צריך לחזור ולברך, מכיון שלא היה לברכה על מה לחול, הכא שאיני, כי מכיון שכלול בברכת התורה גם ברכת השבח, אזי הברכה חלה בכל אופן מצד החיוב של ברכת השבח שבה, ולכן גם החלק של ברכת המצוות במקומו עומד, ולכן ברכת התורה יכולה להועיל גם על לימוד דלאחר זמן, אם לא היה היסח הדעת.

תוכן העניינים

מאור המועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה