סימן ל' - בגדר ברכות התורה האם ברכות השבח או המצוות · יז. ביאור דברי הרמב"ם בחיובא ד'ברכות התורה'
הצעת לשון הרמב"ם
כתב הרמב"ם (הלכות תפלה פ"ז הלכה י'), וז"ל: "המשכים לקרות בתורה קודם שיקרא קריאת שמע, בין קרא בתורה שבכתב בין בתורה שבעל פה, נוטל ידיו תחלה ומברך שלש ברכות, ואחר כך קורא, ואלו הן 'בא"י אמ"ה, אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על דברי תורה', 'והערב נא ה' אלקינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך כל בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך כל בית ישראל יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה, בא"י נותן התורה'. 'בא"י אמ"ה אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו בא"י נותן התורה'". להלן שם בסמוך (הלכה י"א) כתב עוד הרמב"ם: "בכל יום חייב אדם לברך שלש ברכות אלו, ואחרי כך קורא מעט מדברי תורה". וצריך להבין מה הוסיף בהלכה זו השניה, יתר על מה שכתב בהלכה שקדמה לה, שצריך לברך בכל יום ברכות התורה קודם הלימוד.
ביאור ה'עבודת משא' בדברי הרמב"ם
בספר 'עבודת משא' על הרמב"ם עמד על שאלה זו, וז"ל: "לכאורה אינו מובן מה שחוזר הרמב"ם כאן בהלכה זו על מה שכבר כתב לעיל בהלכה י' דקודם שלומד מברך ברכה"ת. ועוד יש לתמוה בלשונו בהלכה זו, מש"כ בכל יום חייב לברך ברכות אלו, דמשמע דיש חיוב מצד עצמו לברך ברכות אלו ומפאת דמברכן חייב הוא ללמוד אח"כ, ולא כן כותב הרמב"ם בשאר ברכת המצוות, דלא כתב בשום דוכתא 'חייב אדם לברך תפילין ואח"כ יניח' וכדומה בשאר מצוות
, וטעמא דמילתא פשוט דחיוב הברכה נובע הוא מחיוב קיום המצוה, ולא ההיפך, וא"כ הכא נמי חיוב הברכה דברכה"ת נובע הוא ממה שרוצה ללמוד, ומהו זה שכתב הרמב"ם חייב לברך וכו' וצ"ב.
"והיטב אשר הוכיח מדברים אלו בספר 'אגרות משה' (או"ח ח"ב סי' ג') דשיטת הרמב"ם היא דלבד ממה שיש חיוב לברך ברכה"ת קודם שרוצה ללמוד כשאר ברכת המצוות, הנה הכא חידשו חז"ל דין חדש שאינו קיים בשאר ברכות המצוה, והוא תקנה לברך כל יום שלוש ברכות להודות על התורה, כדרך שתקנו לברך כל יום ברכות השחר, וה"נ כאן. וזהו מה שכתב הרמב"ם בלשונו חייב לברך בכל יום שלוש ברכות וכיון שחייב לברך ברכות אלו על התורה בעי ללמוד מעט עכ"ד, עי"ש.
"והנה לפי דברי האגר"מ מתבאר נמי היטב מה שהערנו על דברי הרמב"ם, מה שחזר בהלכה י"א על מה שכבר כתב לפני כן בהלכה י', דמאחר שמתבאר דב' הלכות נפרדות איכא בברכת התורה, חדא דין ברכה קודם שרוצה ללמוד, והוא הנאמר בהלכה י', ושנית חיוב ברכה בפני עצמו כתקנת ברכות השחר דחייבו חז"ל לברך כל יום, ובזה אדרבה הלימוד נובע ומסתעף מחובת הברכה, וזהו דמתבאר בהלכה י"א יותר ממש"כ קודם", עכ"ל ה'עבודת משא'.
הטעמת לשונות הרמב"ם עפ"י ה'עבודת משא'
ולכאורה הביאור בכל זה הוא, על דרך המבואר לעיל (ריש אות ט"ז) בדברי ה'ישועת דוד' בשיטת רש"י, דבברכות התורה ישנם שני גדרים, האחד, של ברכות המצוות, והשני של ברכות השבח, יעו"ש. ואם כן יש לומר כי הרמב"ם בהלכה י' מבאר את החיוב לברך על התורה מדינא דברכת המצוות, ולכן שם כתב הרמב"ם הלשון, שצריך לברך לפני שלומד. אבל בהלכה י"א מבאר הרמב"ם את החיוב לברך על התורה מדינא דברכת השבח, ולכן שם כתב הלשון שיברך ואחרי זה ילמד.
ואפשר להוסיף עוד בזה, על דרך המבואר לעיל בנדון של רש"י, דבהלכה י' כתב הרמב"ם שאם השכים ללמוד יברך ואחרי זה ילמד, דבאופן זה שהשכים לקום באמצע הלילה, מצד דינא דברכות השבח אין חיוב, מכיון שעדיין הוא פטור ועומד מצד מה שבירך אתמול, שחיוב הברכה הוא פעם ביום, אלא שמכל מקום יש חיוב לברך על התורה מצד ברכת המצוות, דהשינה הויה הפסק מהברכה דאתמול, ולכן כתב הרמב"ם שיברך לפני שלומד, כמו שכתב בהלכות תפילין שמברך לפני שלומד. אבל בהלכה י"א כתב הרמב"ם שצריך לברך כל יום, דהיינו מצד החיוב של ברכת השבח, דזה תלוי במה שעתה הוא יום חדש, ולכן כתב שיברך ואחרי זה ילמד.
קושיה על הביאור הנ"ל ברמב"ם וישובה
על הביאור הנ"ל יש להקשות, למה כתב הרמב"ם בהלכה י"א שצריך ללמוד אחרי שמברך ברכה"ת, והרי נתבאר כי בהלכה זו מדבר הרמב"ם מהגדר של ברכות השבח שיש בברכה"ת, ובברכות השבח אין צריך לברכן עובר לעשיתן. וכתב בזה ה'עבודת משא' (אות ב'): "ונראה דס"ל לרמב"ם דאף בברכות השבח וההודאה בעינן לכתחילה לסמכם למעשה שעליהם קאי הברכה, וכמש"כ המהרש"א בדעת התוס' פסחים דף ז' דדעתם שאף בברכות השבח בעינן לסמוך הברכה למעשה שעל זה קאי ברכת השבח, עי"ש, ולהכי כתב הרמב"ם הכא שברכה"ת תהיה סמוכה ללימוד".
ראיה מהרמב"ם שברכת השבח יש לברכן עובר לעשייתן
ראיה להמבואר לעיל בשיטת הרמב"ם, דאף ברכות השבח וההודאה בעינן לכתחילה לסמכם למעשה שעליהם קאי הברכה, מהא דכתב הרמב"ם (הלכות תפילה פרק ז' הלכה ד'), וז"ל: "כששומע קול תרנגול, מברך ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם הנותן לשכוי בינה להבחין בין ביום ובין לילה. כשלובש בגדיו, מברך בא"י אמ"ה מלביש ערומים. כשמניח סדינו על ראשו, מברך בא"י אמ"ה עוטר ישראל בתפארה". משמע שגם בברכות השבח צריך לכתחילה לברך אותן עובר לעשייתן, ומובן היטב עפי"ז מה שכתב הרמב"ם דגם ברכה"ת יש לברכן וללמוד מיד לאחר מכן, כי הגם שנתבאר שבהלכה זו מבאר הרמב"ם החיוב של ברכה"ת מצד דהוו ברכות השבח, עכ"ז צריך לברכן עובר לעשייה.
ראיה מה'כסף משנה' שלא למד כביאור הנ"ל
ויש להעיר על כל המהלך הנ"ל בביאור דברי הרמב"ם בשתי ההלכות (י,יא), מהא דכתב ה'כסף משנה' (הלכה י"א), וז"ל: "מה שכתב 'ואח"כ קורא מעט מד"ת', הוא כדי שלא להפסיק בין הברכה ובין הדבר שמברך עליו". ונראה מסתימת דבריו דנקט כי מה שצריך ללמוד אחרי ברכת התורה, זהו מההלכה הידועה בכל המצוות, שאסור להפסיק בין הברכה למצוה. דאי נימא דנקט הכס"מ דבהלכה זו עוסק הרמב"ם מהחיוב של ברכת השבח, לא הוה ליה להכסף משנה לכתוב החיוב של סמיכת הברכה להדבר שמברך עליו, כל כך בסתמא, אלא היה לו להדגיש שהרמב"ם קאי כאן לשיטתו שגם ברכות השבח צריך לברך עובר לעשייתן, ומדלא כתב זאת נראה דנקט כי גם בהלכה זו עוסק הרמב"ם מהחיוב לברך ברכה"ת כברכת המצוות.
דברי ה'אגרות משה' דברכה אחת היא 'ברכת המצוה' ואחת היא 'ברכת השבח'
ה'אגרות משה' (או"ח חלק ב' סימן ג') נקט דבאמת ברכות התורה מתחלקות בענינן, דברכה אחת היא ברכת המצוות, וברכה אחת היא ברכת השבח וההודאה, ועפי"ז ביאר את דברי הרמב"ם והכסף משנה הנ"ל, וז"ל: "יש מקום לומר דשתי הברכות הם על שני הדברים, ברכת 'לעסוק בדברי תורה', היא על המצוה ללמוד, וברכת 'אשר בחר', היא הודאה על המתנה החשובה שנתן לנו התורה וכו'. ומה שמכריח לומר דאיכא חיוב ברכה בשביל החשיבות להודאה, לבד חיוב שבשביל עשיית המצוה, הוא מהא דכתב הרמב"ם שם בהי"א בכל יום חייב אדם לברך שלש ברכות אלו, ואם הוא רק מצד עשיית המצוה, אין שייך לומר שהחיוב הוא על הברכות בכל יום, אלא לומר שבכל יום חייב ללמוד וממילא יתחייב בהברכות, כיון שחייב לברך קודם הלימוד כדכתיב לעיל מזה בה"י. וכמו שלא כתב בכל יום חייב לברך להניח תפילין, משום דהחיוב הוא שיניח תפילין וממילא מחויב לברך, משום שעל כל מצוה צריך לברך קודם העשייה. אלא הוא משום דבברכות התורה סובר שיש חיוב לברך מצד הברכה עצמה, להודות על המתנה החשובה, אף שלא מצד מצות הלימוד. ומה שהרמב"ם סובר שצריך לקרות מעט תיכף אחרי הברכות, וכתב הכ"מ כדי שלא להפסיק בין ברכתה לעשייתה הוא בשביל 'ברכת לעסוק בדברי תורה', שהוא בשביל קיום המצוה כדביארתי לדידיה".
מבואר בדברי ה'אגרות משה' דרך נוספת בגדר ברכות התורה. דלעיל נתבאר לומר דכל ברכות התורה יש בהן שני גדרים של חיוב, הן מצד ברכת המצוות, והן מצד ברכת השבח, ואילו האגרו"מ נקט דהברכות חלוקות הן בגדרן, שהברכה הראשונה הוי ברכת המצוות, ואילו הברכה השניה הוי ברכת השבח. ולכן כתב כי הרמב"ם והכסף משנה שכתבו דצריך ללמוד מיד אחר הברכה, זהו רק מחמת ברכת 'לעסוק בדברי תורה', שהיא ברכת המצוות, ולא מצד הברכה שניה שהיא ברכת ההודאה, ובה אין דין זה שתהא הברכה סמוכה לדבר שעליה ברכו.
על פי דברי האגרו"מ עולה כי מה שכתב הרמב"ם בהלכה י' שצריך לברך לפני הלימוד, זהו מצד החיוב של ברכת המצוות, דהיינו ברכת 'לעסוק בדברי תורה'. ואילו מה שכתב בהלכה י"א שצריך לברך כל יום ואחרי זה ללמוד, זהו מצד החיוב של ברכת 'אשר בחר בנו', שהיא ברכת השבח. אלא דכל זה הוא דחוק מאד בלשון הרמב"ם, כי הן בהלכה י' כתב דבריו על 'שלוש ברכות', ומשמע שהן כולן הוו ברכת המצוות, והן בהלכה י"א כתב דבריו על 'שלוש ברכות', ומשמע שכל הברכות הוו ברכות השבח, וצ"ע.
ביאור נוסף בדעת הרמב"ם דברכה"ת הוו ברכת המצוות
ונראה לבאר את כל דברי הרמב"ם בשני פנים, האחת, אי נימא דברכה"ת הן ברכת המצוות, והשניה, אי נימא דברכה"ת הן ברכת השבח. הדרך הראשונה דלעולם נימא דהרמב"ם סובר שברכה"ת הן בגדר ברכת המצוות, ולכן כתב בתחילה שאם קם מהשינה, וממילא היה הפסק מהברכות שכבר בירך, צריך לברך ברכות התורה. וזה מה שכתב בהלכה י' שאם בא ללמוד צריך לברך. ובהלכה י"א כתב, שאם היה ער כל היום וכל הלילה והגיע יום חדש, אזי היה הו"א שלא יצטרך לברך, מכיון שלא היה הפסק מהברכות דאתמול, ובזה מחדש הרמב"ם שבכל יום צריך לברך ברכה"ת, אפילו שלא היה הפסק, ואפילו שברכת התורה הוו ברכת המצוות.
והטעם בזה כמו שכתב ה'אליה רבה' (סי' מ"ז ס"ק ט'), וז"ל: "ואם ניעור כל הלילה יראה דלכ"ע צריך לברך בבוקר ברכה"ת, דעדיף מברכת השחר, דהכא וודאי אין דעתו בברכה יותר מיום ולילה". ומבואר שביום חדש ודאי צריך לברך שוב ברכה"ת, מכיון שאין דעת המברך לפטור רק יום ולילה. ולדרכנו יש מהרמב"ם ראיה ל'אליה רבה' שכתב שצריך לברך כל יום.
ובזה מיושבת השאלה הנ"ל, מה חידש הרמב"ם בהלכה י"א יתר על מה שכתב כבר בהלכה הקודמת. והיינו, דכאן מחדש הרמב"ם דאפילו כשלא הפסיק בשינה, צריך לברך ביום חדש. וגם מיושב למה לא כתב שאם לומד יברך קודם, כמו שהדין בתפילין שלפני שמניחים יש לברך. והיינו משום שהרמב"ם בא לחדש שבכל יום חדש צריך לברך, ואפילו אם לא הפסיק בשינה. ולכן כתב בהלכה י"א תחילה את החידוש שיש לברך בכל יום, ושוב כתב שצריך ללמוד אחר הלימוד, מכיון שברכה"ת אינן ברכת השבח, [כי אם היו בגדר ברכות השבח, לא היה צריך ללמוד מיד], אלא גדרן הוא ברכת המצוות ולכן צריך ללמוד מיד אחר הברכה. ומבואר היטב מה שכתב הכס"מ בפשיטות שצריך ללמוד כמו בכל ברכת המצוות, שלא להפסיק בין הברכה למצוה. כך נראה לבאר כל דברי הרמב"ם אי ננקוט לעיקר כי הגדר של ברכת התורה הוא ברכת המצוות.
ביאור נוסף בדעת הרמב"ם דברכה"ת הוו ברכת השבח
הדרך השניה שיש לומר בדעת הרמב"ם, דלעולם סבירא ליה דברכת התורה הוו רק בגדר ברכת השבח, כמו ברכות השחר, ובהלכה י' כתב שאם קם משינתו צריך לברך לפני שלומד, ואע"ג שברכה"ת הוו ברכת השבח, וכבר בירך ביום שעבר ברכת התורה [ועדיין לא עלה ובא יום חדש], בכל זאת, מכיון שקם משינתו של לילה, נחשב לו שמתחיל עתה יום חדש, וכדחזינן מההלכה שמותר לברך ברכות השחר אם קם משינתו ועוד לא הגיע יום הבא, מכיון שאחרי שינה קבועה של לילה נחשב לו עתה יום חדש. ולכן כתב הרמב"ם דאע"ג שברכת התורה הוו ברכות השבח, בכ"ז אסור ללמוד לפני ברכות התורה, ולכן חייב לברך קודם לימודו.
ובהלכה י"א הרמב"ם כותב הלכה נוספת, והיא, שבכל יום חדש צריך לברך על התורה, ולכן גם אם לא ישן ביום ובלילה והגיע יום הבא, צריך לברך, מכיון שברכות התורה הוו ברכות השבח, ויש חיוב לברך אותן בכל יום. ומדבריו הנ"ל בהלכה י' הוי ידעינן רק שאחרי שינה צריך לברך, ועדיין הייתי יכול לומר שברכת התורה הוו ברכת המצוות, וממילא החיוב לברך כל יום תלוי רק בהפסק, ואם לא הפסיק בשינה, אזי אפילו שהגיע יום חדש, אינו צריך לברך. ולזה הוסיף הרמב"ם וכתב לבאר את שיטתו דברכות התורה הוו ברכת השבח, ולכן צריך לברך אותן כל יום, כמו שמברכים בכל יום ברכות השחר. ומובן בזה מה שבהלכה י' כתב הרמב"ם שאם קם משינה ולומד, צריך לברך לפניה, מכיון שעיקר חידושו של הרמב"ם דאע"ג שברכות התורה הוו ברכת השבח, והיה הו"א שמספיק לשבח פעם ביום, ואין צריך לברך דווקא לפני הלימוד, לכן קמ"ל הרמב"ם שצריך לברך לפני שלומד דוקא. אבל בהלכה י"א הרמב"ם מחדש שיש דין נוסף, לברך כל יום ברכות התורה, גם אם אין ברצונו ודעתו ללמוד, והטעם בזה, שמכיון שהגדר של ברכה"ת הוא ברכות השבח, לכן צריך לברך אותן בכל יום, וממילא צריך גם ללמוד אחר הברכות. ומיושב בכל זה היטב שנוי הלשון של הרמב"ם בין הלכה י' להלכה י"א, וגם מה שהוקשה לן לעיל, מה מוסיף הרמב"ם בהלכה י"א יותר מהלכה י'.
ישוב שאלות נוספות ברמב"ם עפ"י הנ"ל
לפי ביאור זה ברמב"ם אפשר ליישב דיוקים נוספים שיש ברמב"ם, וכמו שהביא ב'עבודת משא' על הרמב"ם (הלכה י"א אות ה'), וז"ל: "שמעתי מידידי הרה"ג ר' יעקב פרנקנהויז שליט"א להוסיף בזה חידוש גדול, דהנה אמר לדקדק הכא במש"כ הר"ם בהלכה י"א בכל יום חייב אדם לברך ברכות אלו וכו', אשר לכאורה אינו מדוקדק כ"כ שהרי לא בכל יום חייב לברך ג' ברכות, שהרי אם קרא לפני כן ק"ש כבר נפטר בברכת אהבה רבה כמו שמשמע מדבריו בהלכה י'. לבד מזה יש לדקדק בדברי הרמב"ם בה"י שלא הדגיש להדיא דבאה"ר נפטר מחובת ברכה"ת".
ונראה כי אם ננקוט כדרך זו שהרמב"ם סובר שברכות התורה הוו ברכת השבח, אזי אפשר לומר שמדאורייתא אם בירך קודם לכן ברכת 'אהבה רבה', באמת יצא ידי"ח בזה, ולכן אין איסור ללמוד אחרי שבירך 'אהבה רבה', אבל רבנן תקנו שיברכו שלוש ברכות, ולענין חיוב זה 'אהבה רבה' אינה פוטרת. ולכן בהלכה י' שכתב הרמב"ם שאסור ללמוד לפני שבירך ברכות התורה, אז כתב שאם בירך 'אהבה רבה' אין איסור ללמוד תורה. אבל בהלכה י"א כתב הרמב"ם שיש חיוב לברך כל יום שלוש ברכות, ולענין זה לא יועיל שיברך ברכת אהבה רבה, שעל החיוב לברך כל יום ג' ברכות 'אהבה רבה' אינה פוטרת. ולפ"ז אתי שפיר הא דבהלכה י"א כתב הרמב"ם שכל יום יש חיוב לברך, ואין נפטרים באהבה רבה. וגם אתי שפיר שלא כתב הרמב"ם להדיא שנפטרים מברכת התורה ב'אהבה רבה', מכיון דבאמת חייבים לברך ברכות התורה גם אחר אהבה רבה, אלא שמכל מקום אין איסור ללמוד אחרי 'אהבה רבה'.
אבל אי נימא שדעת הרמב"ם בשתי ההלכות אלו, דברכה"ת הן בגדר 'ברכת המצוות', אזי אין מובן למה ברכת 'אהבה רבה' מצד אחד מתירה לעסוק בתורה, אבל אינה פוטרת מאמירת כל ברכות התורה, דממנ"פ, אם ברכת אהב"ר נחשבת כברכת התורה מדרבנן, ולכן מותר ללמוד אחריה, אזי צריך להיות דברכה זו תפטור לגמרי מברכות התורה. ואם גם מדרבנן ברכת אה"ר אינה בגדר ברכה"ת, ולכן צריך לברך אחריה ברכות התורה, אם כן למה מותר ללמוד אחר ברכת אה"ר. ובשלמא אי נימא כהמבואר לעיל, דברכה"ת הוו ברכות השבח, אפשר לומר שרבנן חייבו לברך שלוש ברכות על התורה, כמו שחייבו לברך את שאר ברכות השחר, וכל זאת מבלי שיהיה איסור ללמוד לפני אלו הברכות. אבל לגבי ברכת המצוות אי אפשר לומר כך, דברכת המצוות צריכה להיות תמיד לפני הלימוד, ולכן חוזרת שאלתנו, דאם מותר ללמוד אחר ברכת 'אהבה רבה', אזי מטעם זה יש לפטור מכל הברכות שתקנו על התורה.
וביותר אי נימא כהדרך המבוארת לעיל מהאגרו"מ, שבהלכה י' עסק הרמב"ם מהחיוב של ברכת המצוות, ואילו בהלכה י"א עסק הרמב"ם מהחיוב של ברכת השבח, ועפי"ז יעלה שברכת 'אהבה רבה' פוטרת את החיוב של ברכת המצוות, אבל אינה פוטרת את החיוב לברך על התורה מגדר של ברכת השבח, ובאמת מסברא נראה להיפך, שברכת אהבה רבה אינה פוטרת מצד 'ברכת המצוות', אבל פוטרת את החיוב מצד ברכת השבח, אבל אי נימא דבשתי ההלכות עוסק הרמב"ם בחיוב ברכת התורה מצד ברכת השבח, אזי מיושב הכל היטב וכנ"ל.