סימן ל' - בגדר ברכות התורה האם ברכות השבח או המצוות · יב. בדין אמירת פסוקים קודם ברכות התורה
מחלוקת הפוסקים האם מותר להגיד פסוקים דרך תפילה לפני ברכות התורה
בשו"ע (סי' מ"ו סעיף ט') כתב: "לא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה, אע"פ שהוא אומרה דרך תחנונים. וי"א שאין לחוש כיון שאינו אומרם אלא דרך תחנונים. ונכון לחוש לסברא ראשונה". מבואר דנחלקו הפוסקים האם צריך לברך ברכות התורה לפני שאומרים פסוקים דרך תחנונים, או לא. המקור למחלוקת מובא בב"י (שם סוף הסימן), וז"ל: "כתב האגור בשם מהר"ם דהא דצריך לברך כשהוא משכים, היינו דוקא כשלומד, אבל אם מתפלל תחנונים אין צריך לברך. והראב"ד כתב צריך לברך כמו כן על מקרא, וכתובים ופסוקים מכלל מקרא הם, וכן פסק מהר"י מולן, עכ"ל בסימן א'. ואח"כ כתב בסימן צ"ב שמהר"י מילין כתב בתשובה שאין לחוש אם אומר פסוקים קודם ברכת התורה, כיון שאינו אומר אותם דרך לימוד אלא דרך בקשה וריצוי. וכתב שכך נוהגים באשכנז. ובספר אורחות חיים כתוב בעשרת ימי תשובה כשקמים קודם היום לסליחות כך מנהגנו לברך ברכת התורה ולשנות הלכה אחת ממשנת איזהו מקומן או ממשניות אחרות, ואח"כ תהלה לדוד כי הכתובים תורה הם והם בכלל מה שאמרו למקרא צריך לברך, עד כאן", עכ"ל הב"י. וצריך להבין במה תלויה מחלוקת זו, האם צריך לברך על תחנונים או לא.
דברי ה'קהילות יעקב' בביאור השיטה שאין מברכים על פסוקים דרך תחנונים
וכתב בזה ה'קהילות יעקב' (ברכות סי' י"ד), וז"ל: "עיקר דבר זה, שבאומר פסוקים לשם תחנונים או לשם ק"ש א"צ ברכה"ת, צ"ב טעמא דמלתא, וכנראה דקסבר להלכה דמצוות צריכות כוונה וא"כ דמכוון לשם תחנונים או לשם ק"ש אינו מקיים מצות ת"ת, כיון שלא נתכוון לשם מצוה זו, ומשו"ה א"צ לברך. ולכאורה יש להביא ראיה לזה מהא דאמרו בירושלמי 'והוא ששנה על אתר', ע"ש בתוס' והראשונים ז"ל. ומלשון זה משמע דלא סגי בק"ש שקראה על אתר אחר אהבה רבה, אלא בעינן שילמוד אחר תפלתו מיד. והרשב"א ז"ל בשם הראב"ד ז"ל כתב שיש גרסאות שכתוב בהן והוא שקרא על אתר ע"ש ומשמע שפיר דהק"ש עצמה נחשב לימוד ת"ת. ועיין בב"י בסי' מ"ז שמסביר הא דלא סגי בק"ש על אתר לפי שזה לא קרא הק"ש לשם ת"ת אלא לשם ק"ש ע"ש. ומזה משמע דכל כה"ג אין זה כמצות ת"ת וממילא א"צ ברכה"ת. והסוברים דגם בלשם תחנונים צריך ברכה"ת, לכאורה ה"נ דסברי כהפוסקים דקריאת ק"ש על אתר סגי בהכי ונחשב כאילו למד על אתר. ועיין בשו"ע סי' מ"ז סעיף ח' שכתב דיש להסתפק אי סגי בק"ש שקורא סמוך לה מיד וכו', ולכאורה זה תלוי בפלוגתא שבסי' מ"ו הנ"ל ויש לפלפל".
מתבאר מדברי הקה"י דהסברא שלא לברך על תחנונים היא מכיון שאין כוונה מצד האדם לשם מצוות ת"ת, וממילא אין מקיימים מצות ת"ת.
דברי ה'דבר אברהם' בביאור השיטה שכן מברכים על פסוקים דרך תחנונים
בספר 'דבר אברהם' (סי' ט"ז) הביא בשם הגאון רבי אלחנן ווסרמן הי"ד לתת טעם שיש לברך על פסוקי תחנונים, אף שאין מקיימים בזה מצוה תלמוד תורה, אבל שוב חזר בו, וז"ל: "וסבור הייתי לומר לדעת הרא"ש דבה"ת אינה ברכת קיום המצוה, אלא על מעשה הלימוד ואפילו אם לא תתקיים בזה המצוות ת"ת, וכגון שמתכוין בפירוש שלא לצאת ידי חובת המצוה. אבל זה לא שמענו. ועוד דא"כ גם נשים תהיינה אסורות ללמוד בלי בה"ת".
ואפשר לבאר כעין דבריו, דברכה"ת הוי בגדר ברכת השבח, ולכן אין חיוב הברכה תלוי אם מקיימים המצוה דלימוד תורה, או לא, ואפילו אם לומדים בלי לקיים את המצוה צריך לברך, ומטעם זה מובן למה צריך לברך על תחנונים אפילו שאין מקיימים את המצוה, מכיון שהתורה עצמה מחייבת בברכה, אפילו מבלי קיום המצוה דלימוד תורה.
דברי ה'מנחת אשר' בביאור המחלוקת
ואמנם בדרך זו הלך ב'מנחת אשר' (דברים סי' ס"ב אות ב') לבאר המחלוקת בזה, וז"ל: "ואפשר שגם מה שנחלקו הפוסקים בסי' מ"ו סעיף ט' אם צריך לברך ברכת התורה על פסוקי תורה הנאמרים בדרך תפילה ותחנון, תלוי בשני דרכי הבנה הנ"ל במהות הברכה, דאם היא כברכת המצוה, ומברך על מצות ת"ת, מסתבר דפטור לברך על התפילה, דנראה לכאורה דאינו מקיים בזה מצות ת"ת, דהלא אין כאן לימוד אלא תפילה ותחנון, ושאני תורה מתפילה בכל עיקר גדרה וענינה. אך אם אינה ברכת המצוה אלא ברכת הודאה על עצמה של תורה, אפשר דאף הקורא בתורה באופן שאין בו תלמוד אלא קריאה ותחנון, חייב לברך ולהודות לקב"ה, וזה דעת היש אומרים שהביא המחבר שם שחייב לברך על הנאמר בדרך תפילה ותחנון".