אור ברסלב
מאור המועדים סימן כ"ז - האם נשים חייבות בהגדה, מדאורייתא או מדרבנן › ו. בטעם הדבר שמברכים כל יום על ספירת העומר

מאור המועדים

סימן כ"ז - האם נשים חייבות בהגדה, מדאורייתא או מדרבנן · ו. בטעם הדבר שמברכים כל יום על ספירת העומר

ה. מי שספר בבין השמשות, האם יכול לספור בשאר הימים בברכה

קושית הפמ"ג דאם כל הספירה הוי מצוה אחת, למה מברכים כל לילה

לעיל (ריש הסימן) נתבאר כי ישנן שיטות שונות בגדר המצוה של ספירת העומר, האם ספירת כל הימים הם בגדר מצוה אחת, או שספירת כל לילה הוי מצוה בפני עצמה. הפמ"ג (סי' תפ"ט א"א ס"ק ג') כתב להביא ראיה להשיטה דכל יום הוי מצוה בפנ"ע, וז"ל: "ודע דמדמברכין בכל לילה על ספירת העומר, משום שכל לילה הוה וודאי מצוה בפני עצמה, דאי כולהו חדא מצוה לא הוי לן לברוכי בכל לילה, רק ליל א' בהתחלה". ולהלן שם (ס"ק י"ג) כתב עוד בתו"ד: "אי כולהו חדא מצוה, אין מברכין בכל לילה, וצ"ע".

מדברי הפמ"ג עולה שאלה על שיטת הבה"ג הנ"ל, דמי שהחסיר יום אחד מלספור, אינו ממשיך לספור, ונתבאר לעיל כי רבים נקטו בביאור שיטתו דכל הספירה הוי מצוה אחת, דאי הכי קשיא למה מברכים בכל לילה ולילה, והא לא מצאנו שיברכו כמה ברכות על מצוה אחת, והיה צריך לברך רק בלילה הראשון ותו לא.

דברי הקדמונים כטענת הפמ"ג

וכוון הפמ"ג בשאלתו לטענת הקדמונים דטענו כזאת כנד שיטת הבה"ג. דב'שבלי הלקט' (סי' רל"ד בהג"ה מכ"י) כתב, וז"ל: "ואם חסר מצוה אחת ולא מנה חיסר מצות אותו היום, ולא הפסיד שאר הימים בכך. ותדע שהכי הוא, שהרי בכל יום ויום אנו מברכים על ספירת העומר, ואם איתא שאינה אלא מצוה אחת ומעכבין זה את זה, כיון שבירך בלילה ראשון שוב לא היה צריך לברך, אלא היה מונה בלא ברכה. ומשאנו מברכין על כל לילה ולילה, שמע מינה שכל יום ויום מצוה בפני עצמו היא". וכן הוא גם בספר המכריע (סי' כ"ט) כדברי השבה"ל הנ"ל.

קושיא זו תלויה בשתי הביאורים בדעת הבה"ג

מכל הני דברי הקדמונים והפמ"ג מוכח שהבינו בדעת הבה"ג דהטעם שאם חיסר יום אחד, אינו יכול להמשיך ולספור, הוא מכיון שכל הספירות הן מצוה אחת, ולכן הקשו שאם כן הוא היה צריך לברך רק פעם אחת בתחילת הספירה. אכן לעיל נתבאר דרך נוספת בביאור שיטת הבה"ג, דלעולם גם הבה"ג מודה שכל יום הוי מצוה בפני עצמה, והטעם שבכל זאת אי אפשר להמשיך ולספור אם חיסר יום אחד, זהו מכיון דחסר בתנאי של 'תמימות', ולדרך זו לא קשיא מידי שאלה זו על הבה"ג, ופשוט.

תירוץ הגרי"ז על שאלת הקדמונים הנ"ל

אכן הגרי"ז מבריסק (מנחות דף ס"ו ע"א תוס' ד"ה זכר למקדש) כתב דאפילו אי ננקוט בהבה"ג כדנקטו הקדמונים הנ"ל, שכל הספירה היא מצוה אחת, גם כן לא קשיא הא דמברכים בכל יום, וז"ל: "ונראה בכוונת הבה"ג דס"ל דמצות ספירה הכל מצוה אחת היא, דהיינו חמישים יום ושבע שבתות, וזהו דילפינן מתמימות דהיא מצוה אחת. והא דמברכין בכל יום, משום דכן הדין בכל המצות כל זמן שלא קיים את כולה, דמברכין גם על חלק ממנה, ועל כן סבירא ליה דאם שכח יום אחד שוב אינו סופר". ונראה דכוונתו לומר דאע"ג שכל הספירה הוי מצוה אחת, בכל זאת הברכה אינה על קיום המצוה, אלא על 'מעשה המצוה', ובמצוה זו של ספירת העומר יש ארבעים ותשע מעשים של מצוות, ועל כל מעשה נפרד של מצוה מברכים ברכה נפרדת.

ביאור דברי הגרי"ז ביתר הרחבה

ביאורו של תירוץ הגרי"ז ביתר ביאור והרחבה הוא על פי אשר כתב הגאון רבי דוד כהן שליט"א בקובץ 'קול מהיכל' (עניני העומר עמוד פ"ב), וז"ל: "הנה הפמ"ג סימן תפ"ט א"א ס"ק ג' כתב וז"ל, ודע דמה דמברכין בכל לילה על ספירת העומר משום דכל לילה ולילה הוי ודאי מצוה בפ"ע, דאי כולהו חדא מצוה לא הוי לן לברוכי בכל לילה רק ליל א' בהתחלה, עכ"ל. ויש בדברים האלו קושיא על השיטה דס"ל דשכח לילה אחד לספור אין מברך אח"כ משום דלא אמרינן דכל לילה ולילה מצוה בפ"ע, דא"כ למה מברכים בכל יום. ונראה בביאור שיטה זו, דהנה בכל מצוה יש ב' חלקים, מעשה המצוה וקיום המצוה. ודוגמא לדבר מה שידוע בשם הגר"ח זצ"ל לענין פריה ורביה, דאף שקיום המצוה הוא רק כשנולד לו בן ובת, אמנם מעשה המצוה היא הביאה, רק שאינו מקיים המצוה עד שיולד לו בן ובת. והנה יש לדון האם הברכה באה על מעשה המצוה או על קיום המצוה.

ראיה שהברכה היא על ה'מעשה' ולא על ה'קיום'

"ומצאנו מקור שהברכה באה על מעשה המצוה גם בלא שיהיה בה קיום מצוה, בהא דמבואר בשו"ע או"ח סימן תרנ"א סעיף י"ב דיכול ליטול ד' מינים בזה אחר זה כל אחד בפ"ע, וכתב הרמ"א דאם סח בינתיים צריך לברך על כל אחד בפ"ע. וכתב שם המ"ב דהיינו על הדס, על נטילת עץ עבות, ועל ערבה, על נטילת ערבה, וכן על אתרוג. והנה בכה"ג שמברך על כל מין ומין, ודאי דליכא קיום מצוה, שהרי לא קיים המצוה עד שנטל כל הד' מינין, ואפ"ה מברך ברכה על נטילת כל מין ומין, כיון שלוקחו בפ"ע. ובע"כ דהברכה היא על מעשה המצוה, וכשנטל כל מין ומין בפ"ע נחשבת נטילת כל מין ומין למעשה מצוה בפ"ע ומברך על כל נטילה ונטילה.

תירוץ על קושית הקדמונים למה מברכים כל יום, אם הכל מצוה אחת

"ובזה נראה ליישב מה שהקשה הפרמ"ג דלהשיטות שאם שכח יום אחד בטלה הספירה הוא משום דאין קיום מצות ספירת העומר אלא ע"י שנספרו כל המ"ט ימים, ואפ"ה שפיר מברך על כל יום ויום בפ"ע, והו"ל כדינא דהשו"ע דנטל כל אחד ואחד משום שהוא מעשה מצוה בפ"ע, גם בספירת העומר אף שקיום המצוה בספירת כל הימים, אפ"ה ספירת כל יום ויום הוה מעשה מצוה בפ"ע, ולכן מברך על הספירה בכל יום ויום", עכ"ל הגר"ד כהן שליט"א.

ביאור מחלוקת הבה"ג והקדמונים שהקשו עליו

על פי ביאור זה של הגרי"ז והגר"ד כהן בשיטת הבה"ג, עולה לכאורה דהבה"ג סבירא ליה דברכת המצוות עולה על מעשה המצוה, ולכן אף שכל הספירה היא מצוה אחת, מברכים בכל יום כי הברכה עולה על מעשה המצוה, ולא על קיום המצוה, ולכן מברכים מ"ט ברכות, הגם שיש כאן רק קיום של מצוה אחת. אבל ה'שבלי הלקט' וספר המכריע שהקשו על הבה"ג למה מברכים מ"ט ברכות, ולא ברכה אחת בתחילת הספירה, הם סוברים שברכת המצוות היא על קיום המצוה, ולכן אם ספירת העומר הוי מצוה אחת היה צריך לברך ברכה אחת. ומעתה לשיטתם עולה במצות ארבע מינים, אם נטל בזה אחר זה וסח בינתיים, לא יברך על כל מין ומין, מכיון שקיום המצוה הוא אחד, ואמנם כך היא שיטת הרמב"ם, עיין בב"י שם.

תוכן העניינים

מאור המועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה