סימן כ"ז - האם נשים חייבות בהגדה, מדאורייתא או מדרבנן · ה. מי שספר בבין השמשות, האם יכול לספור בשאר הימים בברכה
דברי ה'בית דוד' דמי שספר בבין השמשות אינו ממשיך לספור בברכה
מחלוקת האחרונים הנ"ל בביאור דברי ה'תרומת הדשן', נוגעת היא לנדון נוסף אשר דנו בו הפוסקים, והוא, במי שספר בבין השמשות, האם יכול להמשיך ולספור בברכה. הפוסקים שדנו בזה פלפלו הרבה בדברי התרוה"ד, ויש ללמוד מדבריהם דנחלקו גם כן כיצד יש להבין את התרוה"ד, למה מי שספר ביום יכול להמשיך ולספור בברכה, וכדיבואר להלן.
בתשובות 'בית דוד' (סי' רס"ח), הובאו דבריו בקצרה ב'שערי תשובה' (סי' תפ"ט ס"ק כ'), כתב וז"ל: "מי ששכח לספור לילה אחד ולא נזכר עד לסוף היום בין השמשות שהוא ספק יום ומנה אז בלא ברכה, ושאל אם יוכל למנות בשאר ימים בברכה". והאריך הרבה ה'בית דוד' בדברי התרוה"ד, ושוב כתב לנדון שאלתו (ד"ה ולפי זה): "ולפי זה נלע"ד דבנ"ד אינו יכול לברך בשאר ימים, אע"ג דנראה לכאורה דה"נ איכא תרי ספקי, ספק אי בעינן תמימות או לא, ואת"ל בעינן תמימות, דלמא כבר מנה באותו יום והוו תמימות, הא ליתא, דעד כאן לא אמרינן דיברך בתרי ספקי אלא כשהשני ספיקות הם ספיקות גמורות, כגון הנך דאמרן לעיל, אבל הכא הספק שני אינו ספק גמור, דכשתמצא לומר אע"ג דהתמימות בעינן, דלמא קצירה ביום כשרה והספירה שספר ביום עלתה לו, אכתי איכא לן ספקא דלמא לילה הוא בההוא שעתא וכבר טהר יומא, ונמצא שמנה בלילה שלאחריו.
"ואין לומר דמ"מ עדיף האי נידון דידן מהיכא דלא מנה כלל דליכא אלא ספק אחד לחודיה, והכא איכא תרי ספקי, אף על פי שהספק השני אינו ספק גמור, מ"מ עדיף מהיכא דלא מנה כלל שהוא ספק אחד וליכא ספקא אחריתי בהדיא כלל, שהרי כתב הרשב"א ז"ל בתשובה סימן ת"א דספק מוכת עץ ספק דרוסת איש, לא חשיב ספק לצרפו עם ספק אחר לדונו כספק ספיקא, משום שמוכת עץ לא שכיח כל כך כדרוסת איש ע"ש. נמצא דכל היכא דבעינן תרי ספקי, אם הספק השני אינו ספק גמור, אינו נחשב לספק ואינו מצטרף לעשות ספק ספיקא, וה"נ בנ"ד דבעינן תרי ספקי כפי המבואר לעיל, כיון שהספק השני אינו ספק גמור, אינו נחשב לספק ואינו מצטרף לעשות ספק ספיקא", עכ"ל ה'בית דוד'.
העולה מכל דבריו בתשובה שם, דהטעם שבספר ביום ממשיך לספור בברכה בשאר ימים, זהו בגלל דאיכא ספק ספיקא. ואילו בספר בבין השמשות של יום הבא, שאין זה ספק ספיקא גמור, אזי אין לזה הכח והמעלה של ספק ספיקא, ואינו יכול להמשיך לספור בברכה. ולמדנו מתו"ד דנקט כדברי ה'מאמר מרדכי' והמשנ"ב הנ"ל.
דברי ה'בית שלמה' דמי שספר בבין השמשות ממשיך לספור בברכה
בשו"ת 'בית שלמה' (סי' ק"ב) נשאל גם כן השאלה אשר נשאל ה'בית דוד', והכריע לדינא דלא כהכרעת ה'בית דוד', וז"ל: "וע"ד שאלתו באחד ששכח בלילה אחד לספור ספירת העומר ונזכר בבה"ש וספר בלא ברכה איך יתנהג אח"כ אם יספור בברכה או לא, ע"כ שאלתו. הנה הב"י הביא בשם התה"ד אם לא ספר בלילה ונזכר ביום יספור ביום בלא ברכה ובלילות אחרות יספור בברכה, דמקרי שפיר תמימות, הואיל ולא דילג יום אחד לגמרי, ע"ש. והפר"ח חלק עליו, דכיון דספיקא הוא דשמא ספירת יממא לאו ספירה הוא, מה בכך שספר, לדעה זו כמאן דלא ספר ביום ההוא, וא"כ לא הוי תמימות. וכתב הפר"ח דאעפ"כ י"ל דדין התה"ד אמת ולא מטעמיה, אלא כי היכי דאי מספקיה ליה אי דילג יום אחד ולא ספר, דסופר שאר הימים בברכה, ה"ה אם סופר ביום דנמי ספיקא היא, אי הוי ספירה או לא, דנמי דינא דיספור אח"כ בברכה.
"והנה בנידון דידן איכא נמי ספק ספיקא לכאורה, דשמא ביה"ש יממא הוא וספירת יממא ספירה מעליא היא, ואת"ל דלא הוי ספירה, שמא כדעת התוס' שכל לילה מצוה. אמנם לפי האמת לאו ספק ספיקא הוא, כיון דבצד הראשון אם נאמר כדעת בה"ג דאם דילג יום אחד אינו סופר עוד, א"כ אך ספיקא דשמא מקרי ספירת ביה"ש ספירה, לא מיקרי ספק כלל, כיון דאיכא ס"ס נגד זה, דשמא כדעת ר"ת דספירת יממא לאו ספירה הוא, ואת"ל כדעת בה"ג דהוי ספירה, שמא ביה"ש לילה הוא וכבר דילג יום שלם. וכיון שכן אף דכאן איכא נמי ספק מחמת פלוגתת בה"ג ור"י לענין תמימות, מ"מ שוב ספק זה אינו מצטרף שיהיה ספק ספיקא.
"אמנם כל זה לדעת הפר"ח שדחה טעמו של התה"ד, אבל לטעמו של התה"ד דאם ספר עכ"פ ביום מקרי שפיר תמימות לכ"ע, א"כ אם ספר ביה"ש שפיר הוי ספק ספיקא, דשמא ביה"ש יום הוא, וא"כ לכ"ע כל שספר ביום ודאי סופר אח"כ בברכה אליבא דכו"ע, ואת"ל לילה הוא, שמא כדעת ר"י דאף אם דילג לגמרי צריך לספור אח"כ בברכה. ואין לדחות דברי התה"ד בטעמו, מחמת קושיות הפר"ח, דסברת התה"ד דאף אי נימא דספירת יממא לאו ספירה היא, מ"מ כיון שספר עכ"פ מקרי תמימות עכ"פ לענין שיוכל לספור אח"כ בברכה. וידוע כמה נפיש חיליה דהאי אילנא רבא בעל תה"ד ז"ל לסמוך עליו בלי פקפוק, ולטעמו דספירת דיממא מקרי תמימות לכ"ע, א"כ שפיר בדינא דנ"ד שספר ביה"ש שוב איכא ס"ס מעליא כמו בספק אם דילג יום אחד דיש לספור בשאר ימים בברכה", עכ"ל ה'בית שלמה'.
הנידון בספר בין השמשות תלוי הוא בביאור ה'תרומת הדשן'
מבואר מדברי ה'בית שלמה' שנקט בביאור דברי התרוה"ד דהא דאם ספר ביום יכול להמשיך לספור בלילות אחרים, הוי מדין ודאי, וכתב בקצרה בביאור הדבר כביאורם של האחרונים הנ"ל, דספירת יום מועילה בודאי לענין התנאי של תמימות, וכל זה הוא דלא כ'הבית דוד', ה'מאמר מרדכי' והמשנ"ב הנ"ל. ולכן נקט ה'בית שלמה' דאם ספר בבין השמשות יכול לספור בברכה בשאר לילות מדין ספק ספיקא.
והעולה מכל זה הוא, דהדין במי שספר בבין השמשות, האם יכול להמשיך ולספור בברכה, תלוי הוא בנדון למה מי שספר ביום ממשיך לספור בברכה, דאם זה בגלל ספק ספיקא, אזי בספר בבין השמשות דאין כאן ספק ספיקא גמור, אינו יכול להמשיך ולספור בברכה. אבל אם הטעם בספר ביום שממשיך בברכה מתורת ודאי, אז גם בספר בבין השמשות יכול להמשיך ולספור מדין ספק ספיקא.
ביאורו של מהר"ש אנגל למה מי שספר בבין השמשות, ממשיך לספור בברכה
מדברי מהר"ש אנגל (שו"ת חלק חמישי סימן מ"ח) יש ללמוד דלא ככל המבואר לעיל, אלא גם אי נימא דהטעם שבספר ביום ממשיך בברכה זהו מטעם ספק ספיקא, עכ"ז יוכל להמשיך לספור בברכה גם אם ספר רק בבין השמשות, דז"ל: "בספה"ע חזינן דבלא ספר כל המעת לעת, דסופר אח"כ משום ספק שמא כל לילה מצוה בפ"ע, ואפילו הכי סופר בלי ברכה, והטעם דבחשש ל"ת חוששין שמא חדא מצוה הוא, ומה"ט בסופר עכ"פ ביהש"מ, אף דיש ספק ספיקא, שמא כבר הוא לילה, ושמא ספירה דיממא ל"מ, מ"מ כיון דהעיקר דכל לילה מצוה בפ"ע, וכשיש עוד צד היתר כגון בספר בביה"ש, שיש לומר שמא הוא עוד יום וספירה דיממא מהני, מצטרפין שיטה זו לשיטה הסוברת דכל לילה מצוה בפ"ע. אבל בלא ספר כל המעל"ע שוב א"צ לברך שחוששין למיעוט הפוסקים דהוי חדא מצוה".
מבואר מדבריו שאע"ג שבשביל להתיר לברך צריך ספק ספיקא שקול, ואם כנגד צד אחד של היתר יש רוב צדדים כנגדו, אי אפשר להתיר לברך, מכיון שצריך ספק ספיקא השקול, עכ"ז אם בספק אחד יש רוב צדדים להתיר לספור, אזי מצרפים אפילו צד קלוש בכדי שיוכל להמשיך לספור בברכה. ולכן בנידון דידן שרוב הפוסקים סוברים שכל יום הוי מצוה בפני עצמה, אלא שאעפ"כ חוששים למיעוט הסוברים שכל הימים הוי מצוה אחת, לכן אם אפשר לצרף עוד צד של ספירת בין השמשות, די בזה בכדי להסתמך על השיטה הרווחת בפוסקים שכל יום הוי מצוה בפני עצמה ויכול להמשיך בברכה.
דברי ה'בית שלמה' על דרך הנ"ל
קרוב מאד לטענת מהר"ש אנגל הנ"ל, כתב גם כן ה'בית שלמה' הנ"ל, וז"ל: "ועוד דכפי הנראה מלשון התה"ד הא דכתב בספק אם דילג יום אחד דיספור בשאר ימים בברכה, לאו מטעם ספק ספיקא לחוד הוא, אלא משום שמעיקר הדין דעת בה"ג דאם דילג יום אחד מפסיד ספירות שאר הימים משום דבעינן תמימות דעת יחידאה היא, וכל הקדמונים חלקו עליו. והתוס' במנחות דס"ו סד"ה זכר דחו דעתו לגמרי, שכתבו ע"ד בה"ג, ותימה גדולה הוא ולא יתכן, ע"ש. א"כ מצד שורת הדין לא היה לנו לחוש לדעת בה"ג כלל, ואף אם דילג ספירת יום אחד לגמרי היה לנו להורות דיספור אח"כ בברכה, רק כיון שנתפשט המנהג לחוש לדעת בה"ג לספור אח"כ בלא ברכה, אין לשנות המנהג. ומש"ה אם יש ספק אם דילג, כיון שאין בזה מנהג, יש לנו לסמוך אכל הקדמונים דלא כבה"ג ולספור אח"כ בברכה ע"ש בתה"ד. וא"כ גם בנ"ד בספר ביה"ש אף שאין כאן ס"ס מעליא כמ"ש למעלה אעפ"כ יש לספור אח"כ בברכה מטעם הנ"ל". ויעוין עוד להלן (אות ז') דה'חתן סופר' כתב גם כן כדברים אלו.