אור ברסלב
מאור המועדים סימן י"ז - בגדר משלוח מנות האם מדין רעות או צרכי הסעודה › ב. משלוח מנות תלמיד לרבו, קטן לגדול ולהיפך

מאור המועדים

סימן י"ז - בגדר משלוח מנות האם מדין רעות או צרכי הסעודה · ב. משלוח מנות תלמיד לרבו, קטן לגדול ולהיפך

א. קיום משלוח מנות במאכל ומשקה, ובשתי משקאות

ראיית מהר"י אסאד והחיד"א מהגמרא דרבו נקרא רעהו

בשו"ת מהרי"א אסאד (תשובה ר"ד) למד הלכה נוספת מהמעשה המובא לעיל, דשלח רבי לרבי אושעיא משלוח מנות, והוא, דגם רבו נקרא 'רעהו', ולכן תלמיד ששלח משלוח מנות לרבו, יצא ידי חובה.

וז"ל: "מה שעלה ונסתפק כת"ר בדין אם תלמיד שולח מנות לרבו בפורים, אי יוצא ידי חובתו בכך, מי נימא כיון דרעהו כתיב, מחזי דמשוי את רבו לרעהו וכו'. הנה בודאי גם רבו מקרי רעך, והנה 'לא תעשוק את רעך', ו'לא תגזול' וכו', 'לא תעמוד על דם רעך', 'ואהבת לרעך כמוך', והרבה כיו"ב רבו בכלל, וז"ל רש"י בשבת דף ל"א ע"א, דעלך סני לחבריך לא תעביד, רעך וריע אביך אל תעזוב, זה הקב"ה, לא תעבור על דבריו וכו'. הרי דמכנים גם להקב"ה אלינו בשם תואר זה ריעך. ועוד ממקומו הוא מוכרע, דף ז' ריש ע"ב, ר' יודא נשיאה שדר ליה לר אושעיה אטמא וכו', שלח ליה קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו, הרי דקרי ליה לרבינו ר' יהודא נשיאה בשם רעהו".

גם החיד"א בספרו 'ברכי יוסף' (סי' רכ"ה ס"ק א') נקט לדבר פשוט על פי הגמרא הנ"ל דרבו נקרא רעהו, ולמד מכאן לענין חיוב ברכת שהחיינו ברואה את רבו, וז"ל: "הרואה את חבירו וכו' אומר שהחיינו וכו'. דבר פשוט דכל שכן ראה גדול ממנו, או אביו או רבו. וזכר לדבר מדכתיב 'ומשלוח מנות איש לרעהו', ואמרו פ"ק דמגילה, קיימת בנו רבינו וכו'. ומילתא דפשיטא היא, דמידי הוא טעמא אלא שנהנה ושמח בראיתו, א"כ לא שנא גדול לא שנא קטן ממנו".

העולה מדברי מהרי"א אסאד והחיד"א, דמהמעשה הנ"ל (ריש הסימן) המובא בגמרא ד'רבי יהודה נשיאה שדר ליה לרבי אושעיא אטמא דעיגלא תלתא וגרבא דחמרא, שלח ליה קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים', יש לנו ללמוד חידוש דין דתלמיד יוצא ידי חובת מצות משלוח מנות במה ששולח לרבו, דגם רבו 'רעהו' מקרי, שהרי כאן שלח הרב לתלמיד, והשיב התלמיד לרבו כי קיים בו מצות משלוח מנות איש לרעהו, ואם התלמיד הוא בגדר רעהו ביחס לרבו, הוא הדין גם להיפך, שהרב הוא רעהו ביחס לתלמיד.

ופשוט דעל פי זה זכינו לישוב נוסף לשאלה שנשאלה לעיל (אות א') דאי גרסינן שאמר רבי אושעיא שקיים מצות משלוח מנות בלבד, ולא גם מצות מתנות לאביונים, אם כן מה חידוש יש בדבר, שהרי שלח לו שתי מנות ובודאי קיים המצוה. אכן, להמבואר החידוש הוא דנתקיימה כאן המצוה במשלוח מנות ל'רעהו'. ודו"ק.

דברי ה'גופי הלכות' דיש לגדול להקדים את הקטן

בספר 'גופי הלכות' על מסכת מגילה, לרבי שלמה אלגאזי זצ"ל, למד בסוגיין חידוש נוסף, והוא, דראוי שהגדול ישלח תחילה להקטן ממנו, ולא להיפך, וז"ל: "קיימת בנו רבינו ומשלוח וכו'. יראה דסבירא ליה לר' אושעיה פירוש הכתוב כך, דקשה להו מאי איש, אי למעוטי אשה, לא אפשר דאשה חייבת לשלוח לאשה, אלא ודאי דהכי פירושו כי אף מתורת דרך ארץ ומנהג העולם שהקטן שולח תחלה מתנה לגדול, כאן תקנו כדי שיהיה שמחה יותר, שישלח הגדול שהוא איש לרעהו, כל איש חשוב הוא כדי שיהיה שמח הקטן. זהו קיימת בנו שאני קטן ומשלח זה מנות איש לרעהו".

חידושו של ה'שפת אמת' בדין שליחת קטן לגדול

ה'שפת אמת' (מגילה שם) כתב לחדש חידוש גדול בדין שליחת קטן לגדול, דה'גופי הלכות' כתב דראוי שיקדים הגדול לשלוח לקטן לריבוי שמחה. אבל השפ"א חידש דאין הקטן יוצא בשליחה לגדול, אלא אם כן הקדים הגדול ושלח לקטן, דבלא זה אין הגדול נחשב לרעהו ביחס לקטן ממנו.

וז"ל ה'שפת אמת': "בגמ' רבה שדר למרי בר מר כו'. משמע שבנו של רבה גופיה היה, דאביי קרי לרבה מר. ויש להוכיח מזה שהסדר הוא שישלח הגדול להקטן מקודם, והטעם דלא ליחשביה כמו רעהו וחבירו, רק כשהגדול שולח לו וחושבו לרעהו, הדר משלח ליה איהו, דאל"כ מסתמא היה מרי בריה מקדים לשלוח לאביו שחייב בכבודו".

תמיהת בעל ה'מנחת אשר' על ה'שפת אמת'

על פי דברי השפ"א עולה חידוש גדול לענין מעשה, ויוצא דכאשר קטן הקדים ושלח לגדול ממנו, לא קיים המצוה, דחסר ב'רעהו'. אכן, כבר תמה הגאון בעל ה'מנחת אשר שליט"א בקובץ 'משולחן מלכים' (ב' עמ' צ"ג) על השפ"א, וז"ל:

"ולדידי צ"ע בזה, דהא רעהו בכל מקום לאו רעהו דווקא הוא, ואף כלפי שמיא אמרינן רעהו, וכמ"ש רש"י שבת ל"א ע"א עה"פ ואהבת לרעך כמוך. וכי נימא דשור של תלמיד שנגח שור רבו פטור מתשלומין, ד'כי יגח שור איש את שור רעהו' כתיב, ועל כרחך דכל ישראל ריעים זה לזה, וליכא פגמא במה שישלח תלמיד לרבו. והנח להם לבני ישראל, אם לא נביאים הם, בני נביאים הם.

"ועיקר דברי השפ"א צע"ג דבאמת פשוט דמרי בר מר לא בנו של רבה היה, דהא רב חסדא שנה פעמים משמיה דמרי בר מר, בסנהדרין ל"ח ע"א, עירובין כ"א ע"א, ורבה תלמידו של רב חסדא היה, כדאיתא בב"מ מ' ע"א, וא"כ היאך אפשר שהיה מרי בר מר תלמידו של רבה. ומה שאביי שנה בכ"מ בלשון 'השתא אמר מר', משום שהיה בן אחותו ותלמידו של רבה, אך ברור שמרי בר מר קשיש טובא, ולא בנו דרבה הוא", עכ"ל.

תוכן העניינים

מאור המועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה