פרק ל' - לענווים יתן חן · ו - ''הסכם'' הבזיונות והשפלות \ סיפור
כל ימי חייו של רבי יוסף, רבה של פוזנא, היתה זוגתו הרבנית בתו של רבי יחזקאל לנדוי, בעל ה''נודע ביהודה'', נוהגת להיכנס בשעה שהיו אצלו אנשים, והיתה לועגת לו ומבזה אותו בפניהם, באומרה שבעלה אינו אלא אדם ריק ופוחז ואין בו כל מידה טובה. רבי יוסף היה שומע את חרפתו ואינו פוצה פה, ומעולם לא רגז והקפיד עליה.
היו אנשי פוזנא תוהים ושואלים: על מה ולמה מבזה הרבנית את בעלה הצדיק, בשעה שאביה היה מתייחס אליו בכבוד גדול באפן יוצא מן הכלל, והיה מחבב אותו למאד. [באחת מתשובותיו כתב אליו ה''נודע ביהודה'': ''דע, חתני אהובי, בעת שכתבתי לך התשובה, ידי וכל גופי מרתת ממתנייתא דילך, כי ידעתי כי כל סתום לא עממוך, וכביר תמצא ידך בחורין ובסדקין לבדוק אחר סברתי, אם יש לה פירכא בדברי הראשונים, כי כל דבריהם לפניך כשולחן ערוך, ומצרף לזה בינתך הרחבה כבן עזאי בשוקי דטבריא'' (נוב''י מ''ק חושן משפט כח). ובמקומות אחרים כותב עליו: כבודי ומרים ראשי, כל הנחת שלי לעת זקנותי, בתורה ובמעשים הוא יחיד בדורו, בכל מקום הלכה כמותו...].
בתחלה לא יכלו טובי העיר לשאת את עלבונו של הרב שלהם, אך לאט לאט הסתגלו לכך והצטערו מאוד שהרבנית אינה יודעת לכבד את בעלה. הדבר היה כבר מפרסם בעיר ולא שמו לב לכך.
והנה כשנפטר רבי יוסף בחדש אדר תקס''א, נתגלתה התעלומה. בשעה שהרב שכב מוטל על הארץ וכולם בוכים על מותו, נכנסה הרבנית אף היא לבכות על מות בעלה. פתחה והכריזה בקול רם:
רבי יוסף, רבי יוסף, תן תודה בפני כולם שאתה הוא שהכרחת אותי והטלת עלי לבזות אותך בפני רבים כל ימי חייך. לא מרוע לב חלילה או מפני שלא ידעתי להעריך את גדלותך בתורה וביראה גרמתי לך את כל הבזיונות, אלא כך היה רצונך, כי בטרם נשואינו עשית עמדי תנאי שאתייחס אליך בקלות ראש ובזלזול בפני רבים, כדי שלא תיפול ברשת הגאוה. כי הרי עוד בבחרותך כלם העידו עליך שאתה צדיק גמור, ואתה תמיד היית ירא שמא על ידי מידת הגאווה תאבד את חלקך בעולם הבא. אנכי, בעל כורחי, נגד רצוני קיימתי מה שהטלת עלי. ''איזו היא אשה כשרה בנשים העושה רצון בעלה''. מי כמוני יודעת עד כמה גדלה צדקתך. (''הנודע ביהודה ומשנתו'')