אור ברסלב
כנסת ישראל פרק כ''ח - מעלת אמירת שלום › המאירי כתב

כנסת ישראל

פרק כ''ח - מעלת אמירת שלום · המאירי כתב

ה - מהנהגות רבותינו המצוינין במדותיהם, ובכללם הקדמת אמירת שלום

(שקלים פרק ה, ה''ד):

לעולם יהא אדם זריז בכבוד הבריות ושלא להקל בכבודם בשום צד, כל שכן באותם נידכאים ואומללים שחלישות דעתם מצויה, וכן אם ראה שבסיבת כבודו יהא גורם טובה לעני - יהא משתדל בכך.

הוא היה גם מרבה לדרוש לפני תלמידיו על מידת ההטבה והחסד, שראה בה, כאמור, את יסוד היסודות של התורה ושל העולם, ומדריך אותם בהנהגה זו. ברבות משיחותיו היה מסיק מסקנות למעשה שיזהרו בכבוד הבריות, שיטיבו איש עם רעהו, שהלב יהיה שופע תמיד אהבה וחסד, שינצלו כל הזדמנות שהיא להביע טובה וברכה, שהגדולים ילמדו בחברותא עם קטנים ויאצילו עליהם מרוח התורה והמוסר וכו' וכו'. ביחוד היה מעורר תשומת לב לקבלת כל אדם בסבר פנים יפות, שראה בזה גורם חשוב להנעים לזולת ולקירוב הלבבות בין איש לאחיו, והיה מוסיף שיש בזה משום שלוש דרגות: סבר, פנים, יפות. יש שהזכיר גם את המאמר; 'ולבן שיניים מחלב, אל תקרי: לבן שנים אלא ליבון שנים'. בכישרון התיאור הנעלה שחונן בו, היה מתאר את ההנאה שגורם משקה חלב-חם לחבירו הצמא, ומכאן היה בא לתת תיאור רחב על נחת הרוח המרובה שגורם מלבין שיניים, כלומר המסביר פנים לחבירו ומקבלו בחיוך על שפתיו.

ה''חפץ חיים''

על ה''חפץ חיים'' מספר רבי משה פרגר בספרו ''צדיק תמים'' (עמ' 258), שבשעה שרצו להעביר את קיברו של ה''חפץ חיים'' ממקום קבורתו ברדין, לשם כך, הגיע במיוחד רב אחד מארצות הברית, אולם האיכרים הפולנים שבמקום התנגדו נמרצות ורצו למנוע את הדבר, מכיון שהם זכו להרבה ניסים במקום, והם תלו את הנסים בזכותו של ה''חפץ חיים''. ושם מסופר על שיחת אחד האיכרים עם אותו רב אודות החפץ חיים:

''איכר זקן שעוד הכיר את ה''חפץ חיים'', ניגש אל הרב ואמר: הרבה ראיתי במו עיני, ואני הכרתי צדיק זה עוד מלפני שישים שנה, קטן וצנום כזה, לא היה לבוש כמו ראווין [רב] רק כדגמת כל היהודים הפשוטים, תמיד היה שמח, לב של זהב. בהן צדק שלי, תמיד היה מברך אותנו, את האיכרים העניים, כאשר ראה אותנו עובדים בשדות''.

רבי משה פיינשטיין

על הגאון רבי משה פיינשטיין מסופר בספר ''רבי משה פיינשטיין'':

הוא ברך לשלום כל אחד, בכבוד ובמאור פנים. ניזכר אדם אחד, כיצד לא הבחין בו רבי משה ועל כן חלף על פניו מבלי לדרוש בשלומו, לאחר שעבר כעשרה צעדים, חזר רבי משה על עיקבותיו, ברך את האיש לשלום, וכדי לפצותו על הטעות, נותר לשוחח עימו זמן מה...

רבי אפרים גרינבלט זוכר כיצד הלך עם רבי משה לבית הכנסת בבוקר, בעת ביקורו בממפיס טנסי, הוא ברך ב''צפרא טבא'' כל איש, אשה וילד אשר נקראו בדרכו. כאשר צעד במורד הכביש, רץ לקראתו נער צעיר וביקש לצלמו, אחד ממלויו של רבי משה בקש מה''צלם'' שלא להטריד את ראש הישיבה, ועל כן השיב רבי משה: הנח לו לצלם, הן נהנה הוא מכך, הבה ואגרום לו סיפוק.

עד כמה יקר לאדם מה שמכבדים אותו בברכת שלום, יעיד הסיפור המסופר בספר ''רבי משה פיינשטיין'' (עמ 123).

''הרב חיים טברסקי, רב נודע בבורו-פארק ורב המרכז הרפואי על שם הרמב''ם בניו-יורק, נשא פעם דבריו בפני קבוצת אחיות, ותוך כדי מהלך הרצאתו הזכיר את שמו של רבי משה.

''או! '' קראה אחות כושית בשם שירלי, מכירה אני את הרב פיינשטיין, הרי הוא רב אמיתי!

הרב טברסקי לא יכול היה לשער כיצד מכירה האחות את רבי משה, והעיר כי היא לבטח מחליפה אותו בטעות עם מישהו אחר. לא! התעקשה שירלי, אין כאן טעות, היא מתכוונת לרב המפרסם בשם פיינשטיין. היא עבדה כאחות בבית אחד מניניו של רבי משה כאשר אך זה נולד, ורבי משה היה סנדקו. כאשר הובל החוצה בתום ה''ברית'', סב רבי משה לאחוריו בתוך כסא הגלגלים כדי לומר שלום לאחות, מחווה זו של כבוד הותירה בה רושם בל ימחה.

אותה אחות התקשרה למשפחתו של רבי משה לאחר פטירתו כדי להביע את תנחומיה. ''זוכרת אני כיצד חייך רבי משה ואיחל לי יום נעים'', אמרה, ''יכולתי לראות בעיניו שאני חשובה''.

במבט פנים בלבד יכול האדם לתת לזולתו הרגשת חשיבות, ובכך היה מיוחד רבי משה, ושם (בעמ' 119) נכתב: העיד אדם אחד אשר הכיר את רבי משה שנים רבות: ''מעולם לא פגשתי באדם אשר העניק לאנשים הרגשת חשיבות כה רבה, כרבי משה, פשוט בצורת מבטו בהם''.

בסיומו של ערב, עמדו רבי משה והגאון רבי יעקב קמינצקי והמתינו למכונית אשר אמורה היתה להסיעם, ומשיחים היו במקום הישיבה במכונית מי ישב ליד הנהג, ומי ישב לבדו במושב האחורי. רבי יעקב ישב ליד הנהג. לאחר שירד רבי משה מהרכב, הסביר רבי יעקב לנהג: ''בררנו בינינו מי יורד ראשון, החלטנו שהיורד ראשון ישב במושב האחורי. לו היה יושב לידך, היית נשאר לבד לאחר יציאתו, והשני היה נותר מאחורנית, אזי היה זה נראה כאילו אין אתה אלא נהג''.

על רבי משה פיינשטיין מספר בספר ''רבי משה פיינשטיין'' (עמ' 123):

הכבוד לנבראים בצלם לא הוגבל על ידו ליהודים בלבד. רוסי זקן עבד כשרת ב''תפארת ירושלים'', האנגלית שבפיו היתה דלה, ואיש לא שת ליבו אליו. יום אחד נתקף האיש בכאב שנים והיה מהלך כשמטפחת קשורה סביב לסנטרו. כאשר פגשו רבי משה במסדרון, עצר בהליכתו ודבר עימו כמה דקות. כאשר תמה השיחה, נפנה השרת לדרכו - ועל פניו נסוך חיוך רחב של סיפוק.

רבי אריה לוין

הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין שהיה משכים קום בכל יום לתפלת הותיקין, בלכתו לבית הכנסת היה מקפיד להקדים שלום לכל הנקלע בדרכו. ביותר היה מקפיד לברך באשמורת הבוקר את מנקי הרחובות, שאף הם היו משכימי קום. הוא הסביר את מנהגו זה: מחבב אני את מנקי הרחובות. צאו וראו: בשעה שאנשים נמים את שנתם, מטריחים הם את עצמם לכבד את שוקי ירושלים ונהנים מיגיע כפיהם, מלאכתם אינה נכבדה, כבוד אינם נוחלים, משכורתם זעומה - ואף על פי כן מקפידים הם לעשות מלאכתם נאמנה. (''איש צדיק היה'', עמ' 64)

כמו כן היה נוהג ללחוץ בחמימות רבה את ידיהם של הנקלעים בדרכו. פעם טרחה מי שהיא לסרוג עבורו זוג כפפות צמר, והוא סירב לקבלן באומרו: ''הכיצד ארגיש חמימות בידו של אדם עת שיושיט לו כף ידו לשלום?'' (''איש צדיק היה'', עמ, 233)

מנהג ישיבת קלם

בישיבת קלם חנכו את התלמידים להקביל פני כל אדם בסבר פנים יפות, לשאול בשלומו ולדאוג לו לכל מחסוריו. מסופר, שפעם בא בחור חדש לישיבה. נגש אליו בחור מהישיבה, קיבל את פניו בחמימות ודאג לו לכל דבר. האורח היה משכנע כי הלה הוא ידידו הוותיק משכבר-הימים והתאמץ להיזכר מי הוא. לאחר מכן פגש תלמיד נוסף ואף הוא נהג עימו באותה צורה, אז הבין כי כך נוהגים כל בני הישיבה.

מכל האמור לעיל למדנו עד כמה יש להקפיד בהקדמת, שלום. ואם יש להקפיד על הקדמת שלום לכל אחד, על אחת כמה וכמה יש להקפיד על החזרת שלום.

אמרו רבותינו (ברכות ו', ב'): שאם שאלו בשלומו ולא השיב, נקרא ''גזלן'', כיוון שמנע מחבירו את המגיע לו.

ה''חזון איש''

החזון איש, שהיה קצר רואי, הרכיב משקפים בעיקר בעת יציאתו לרחוב, מחשש שמא מישהו ישאל בשלומו והוא לא יבחין בו ולא יענה לו שלום (''פאר הדור'' חלק ג'). ואף שבשביל הזהירות בשמירת העינים [שהחזון איש כידוע היה מדקדק בזה מאוד] עדיף יותר ללכת ברחוב מבלי משקפים, מכל מקום בגלל החשש שמא יחמיץ ''השבת שלום'', היה עדיף לו להרכיב משקפים.

תוכן העניינים

כנסת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה