אור ברסלב
כנסת ישראל פרק כ''ח - מעלת אמירת שלום › ה - מהנהגות רבותינו המצוינין במדותיהם, ובכללם הקדמת אמירת שלום

כנסת ישראל

פרק כ''ח - מעלת אמירת שלום · ה - מהנהגות רבותינו המצוינין במדותיהם, ובכללם הקדמת אמירת שלום

ד - הרגיל בשלום לכל אדם - מאריך ימים

כידוע, אחד הדברים החשובים לבנית חברה, היא השאלת שלום איש לרעהו, שעל ידה האדם מראה את התענינותו בחבירו, ומביא לידי התקרבות זה לזה. לפיכך רבותינו היו מדקדקין בזה מאוד, כמו שאמרו: ''והוי מקדים שלום לכל אדם'' (אבות ד', י''ד). ועל רבי יוחנן בן זכאי העידו רבותינו: ''שלא הקדימו אדם שלום מעולם ואפילו נכרי שבשוק'' (ברכות י''ז).

בתולדות חייהם של גדולי ישראל מציינין מאוד עניין הקדמת השלום. לדוגמא: (הספורים מדלקמן מספר ''אמירת שלום'')

רבי עקיבא איגר

על הגאון רבי עקיבא איגר מסופר: ''היה מקדים שלום לכל אדם. דיבורו ועסוקו עם בני אדם היו במידה ובמשקל, והיו דברים מועטים בכמות ורבי איכות''.

בעל ''תולדות יעקב יוסף''

על הבעל ''תולדות יעקב יוסף'' מספר, שפעם אחת שאל בשלומו של אדם. אותו אדם שאל אותו: מה איכפת לך משלומי? אמר לו: כאשר אדם מישראל שואל את חבירו לשלומו, והוא עונה לו ''ברוך ה' '', הרי כבוד שמים מתגדל על ידי כך, ועל זה נאמר ''ואתה קדוש יושב תהלות ישראל'', שיבחו של הקדוש ברוך הוא בכך שישראל מהללים אותו בכל דבר. (ספר ''שיח שרפי קדש'' עמ' 142)

רבי משה ליב מסאסוב

על רבי משה לייב מסאסוב מסופר, שהיה מקפיד להקדים שלום לכל אדם, ומעולם לא הקדימו אדם. פעם אחת ארב אדם אחד בפינה כדי להקדימו בשלום. אך בדיוק באותו רגע הפנה רבי משה את פניו וראהו, ושאל בשלומו, כמו שמספר בספר ''בחסד עליון'' (עמ' פ''ט): ''שכך דרכו תמיד שמקדים שלום לכל אדם, ומימיו לא הקדימו אחר לומר לו שלום. ופעם אחת היה מעשה ובא לו איש מאחוריו בלאט, כדי להקדימו בשלום, ולא עלה הדבר בידו. שבאותה שעה שמע רבי משה ליב מאחוריו קול קורא: משה ליב! החזיר פניו לאחוריו ראה את ההולך אחריו והקדימו בשלום. ואילו הקול שקרא, לא אליו קרא. היה זה קול של ילד מישראל שקרא לחבירו ששמו כשמו, משה ליב. ובאותה שעה ידעו הכל שמן השמים מסייעים על ידו לקיים את מנהגו''.

בספר ''קהל חסידים'' (עמ' צ''ז) מובא ספור נוסף:

תהלוכות ודרכי עבודת הרב הקדוש רבי משה ליב מסאסוב הזה נודעים ומפורסמים לכל, שהיה עבודתו לה' יתברך להידבק במידותיו, מה הוא רחום אתה וכו' בגמילות חסדים שבגופו וכדומה, להשוות מדותיו להבורא ברוך הוא כביכול. ולכן לא הקדימו שום אדם לדרוש בשלומו בשוק, על דרך שאמרו זכרונם לברכה על רבי יוחנן בן זכאי שלא הקדימו כו'. פעם אחת היה בעיר בראד, והיה שם הגביר המפרסם רבי יודל נאטנזאהן, ושמע הגביר כי החסידים מתנשאים בקדושת רבם כי לא הקדימו שום אדם שלום בשוק וכו'. וישחק הגביר בקירבו על דבר הזה ואמר בלבו: את כחשם אגלה לעין כל, מחר בבוקר, אם ירצה ה'. היה זה בליל שבת קודש. ויהי בבוקר הלך הרב הקדוש מן המקוה, והיה דרכו בקודש לנוע בראשו לכל איש, לישראלים ולערלים, לאמור ''צפרא טבא''. ויהי כראות הגביר רבי יודל דבר הזה, וישכור שני אנשים ויצו עליהם לילך אחורי הרב בלאט ובחשאי שלא ירגיש ולקרוא באזנו בקול ''צפרא טבא'' (בקר טוב) להקדימו בשלום טרם יראה אותם. וימהרו האנשים לעשות כדברים וילכו בלאט, וכמעט רגע בגשתם לכתפי הרב הצדיק, תכף הקדימם הרב והטה ראשו ויאמר: צפרא טבא, צפרא טבא. ויהי לפלא בעיניהם.

רבי נתן צבי פינקל

בספר ''תנועת המוסר'' (חלק ג' 248) מסופר על הגאון הצדיק רבי נתן צבי פינקל הסבא מסלבודקה:

בימי צעירותו היה נוהג בשבתות ובמועדות לאחר התפילה לעבור בין התלמידים מספסל לספסל ולברכם בברכת היום. לפעמים היה יושב על יד חלון ביתו ומעתיר ברכות ותפילות לכל עובר ושב פעם עבר בלווית אחד התלמידים ליד ביתו של ראש הישיבה, ואף שלא ראה איש, פנה לעבר הבית ואמר: ''בוקר טוב''. בן לוויתו הסתכל בתמהון אנה ואנה לראות למי ברך לשלום. למראה מבוכתו, הסביר לו רבי נתן צבי שאיננו מבין למה מברך איש את רעהו לשלום דווקא בעת שנפגשים פנים אל פנים, ולמה לא יברכו סתם את כל הנמצאים בבית אף מבלי לראותם.

''רבי נתן צבי היה מדקדק מאוד גם בהכנסת אורחים ומקבל כל אדם בסבר פנים יפות, כשהיו מבקרים בביתו תלמידי חכמים היה מכבדם לאין שעור ואף משמש אותם, וכן מקדים פני כל אדם, יהיה מי שיהיה, נכנס עם כל אחד בשיחה נעימה ומיטיב עימו עד כמה שאפשר, כי לגבי חסד אין הבדל, לשיטתו, כאמור בין איש לאיש.

תוכן העניינים

כנסת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה