פרק כ''ז - סבר פנים יפות · ג - גדולים וקטנים זקוקים להארת פנים זה לזה
כל בני אדם מחכים זה לזה, כל אחד רוצה שחבירו יאיר לו פנים. התלמיד מצפה להארת פני רבו, אך גם הרב מצפה להארת פנים מצד תלמידו. בנים סומכים על חמלת הוריהם, אך גם ההורים רעבים ותאבים ל''הזרחת שמש'' מאת בניהם. הבנים אף הם הנם ''בעלי בתים'' על הוריהם, שאם אינם מראים להם הארת פנים, הם משכינים בלב אביהם ואמם חושך ואפילה ומכבים האור הזרוע על לחייהם!
הלקוח מצפה להבנת המוכר במצבו, צורכו ויכלתו, אך גם המוכר מצפה להבנת הלקוח, שלא יזלזל בו ובסחורתו.
''לא תכירו פנים במשפט'' - אזהרה לדיין שלא יהא רך לזה וקשה לזה, אחד עומד ואחד יושב, לפי שכשרואה שהדיין מכבד את חבירו, מסתתמין טענותיו'' (פרשת משפטים) - איך זה ''מסתתמין טענותיו'' הערוכות היטב בפיו כשנכנס לדין? זהו הרושם של הסתרת פני הדין, הסותמת כל מחשבותיו ומחלישה את דעתו. כח נורא זה טמון בהסתרת פניו של אדם!
שני כחות אלה הם היסוד לחיי החברה האנושית: האחד - רעבון אדם להארת פני הזולת, והשני - כח הנתינה של הארת פנים השתול בלב כל בעל-נשמה [וכן הוא ביחסים ההדדיים בין מעמדות, כתות מדינות וגושים]. ונתבוננה קצת ביחסי בני אדם, איך לפעמים חיים איש בצד חבירו מבלי למצוא דרך ושפה זה אל זה, וכיצד חיים במרירות ורוגז בגלל אי-הבנתם ההדדית - אם ננסה למצוא את המקור לכך, נראה כי תמיד אדם מחכה לחבירו שהלה ''יתחיל'' להתקרב אליו, וככה מחכים עד בוש...
הרב מצפה לתלמידו שיתקרב אליו ויציע לו ספקותיו - ובעיותיו. ואילו התלמיד מחכה לרבו שיפתח לו פתח ויקרב אותו. או: רב בעירו רוצה, שעדתו תשתף אותו בכל פעלותיה, תשאל לעצתו ותסור למשמעתו. ואלו העדה ממתינה ליוזמת הרב שירד לתוך בעיותיה ויהא מעורב בחייה, וככה יכולים לחיות שנים על שנים מבלי להתקרב זה לזה, ובינתיים הולך ומתרחב ביניהם תהום. כל אחד חושב על הצד שכנגדו שיש לו טעמים ונימוקים כמוסים להישאר רחוק - ואין כאן לא טעם ולא נימוק, רק דעת חסרה כאן, והידיעה הראשונה שעלי להזריח שמשי ולהאיר פנים, להתבונן ולא להעלים עין!
כמה גדולים ונפלאים דברי חכמינו זכרונם לברכה, ומה נפלאה דרכם לקבל בתוך הנהגה פשוטה ומעשה קטן סודות כה גדולים, והרי קיפלו כל תורת הדעת והארת הפנים בצווי קצר זה: הוי מקדים בשלום כל אדם!
ואל תהיה עבודה זו קלה בעיניך! בספר ''תורת אברהם'' מסופר על הקדוש רבי אברהס גרודזנסקי זצ''ל: ''במשך שנתים עמל על 'סבר פנים יפות', כל רואיו בכל התקופות יודעים לספר, עד כמה נהייתה מידה זו קניין בנפשו. בימים הקודרים ביותר בשנות הגיטו לא משה צהלתו מעל פניו, כשאבלו מוסתר היטב בליבו'' (קוים לתולדות חייו, עמ י''א). כזאת היתה עבודתם של בעלי המוסר גדולי התורה והיראה, לעמול במשך שנתיים על קניין מעלת ''הארת פנים'' - ואתה דע לך! (הרב וולבא שליט''א)