פרק כ''ז - סבר פנים יפות · ב - הארת פנים לזולת
תנן באבות (ד', ט''ו: ') ''... רבי מתיא בן חרש אמר: הוי מקדים שלום לכל אדם''. המשיב שלום מקיים מצות דרך ארץ. המקדים שלום מזריח שמש לחבירו. זוהי דעת התורה, ורצונה שנדע: כל אדם מצפה ל''הזרחת שמש'' מאת זולתו, ואני עצמי הנני שמש הזורחת לכל מי שבא במגע אתי!
תינוק פעוט מבחין כבר בין פנים זועפות ובין פנים מאירות. מסתכלים בו מתוך חיבה - הוא מפזז וצוהל נגדך. מביטים עליו בזעף - מיד הוא בוכה. מי יודע מה מבריא ומפתח יותר את הילד: המזון המוגש לו או הארת הפנים שמראים לו! וברור וידוע הוא, כי ילד הגדל בלי כל הארת פנים, דומה בדיוק לצמח הגדל בלי שמש, שאי אפשר שיהיה בריא.
ומאידך - בתינוק פעוט כבר ניכר כח זה של הארת פנים. כשמופיע על פניו החיוך הראשון - כבר הינו נעלה על כל בעלי החיים הגדולים. בחיוך זה בוקעת הארת פני הנשמה ממחבואיה בעמקי הגוף הקטן והחלש הזה. ככל אשר התינוק גדל ומבריא, יותר הוא מאיר פנים לכל סביבתו ומשרה בה רוח חן ושמחת חיים. זוהי מציאות הנשמה המתגלה בזהריה הראשונים, אשר כל מהותה - כח אדיר של הארת פנים!