אור ברסלב
כנסת ישראל פרק כ''ז - סבר פנים יפות

כנסת ישראל

פרק כ''ז - סבר פנים יפות

פרק כ''ו - כבוד הבריות

''והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות''. (אבות)

א - ערכו של חיוך!

אין הוא עולה בכסף, אך תועלתו מרבה.

הוא מעשיר את מקבליו, מבלי לחסר כלום מנותניו.

הוא מופיע חיש מהר כברק, אך זכרונו לעתים נשאר לנצח.

הוא מביא אשר בבית, שותף לרצון הטוב בעסקיך, ומקים ידידים.

מנוחה בו לעייף, זיו אור לנדכא, קרן שמש לעצוב, סם טבעי ופלאי לקשה יום.

ובכל זאת, בכסף לא יקנה, במתנה ובהשאלה לא ינתן, גנוב לא יגנב. כי הרי אין בחיוך תועלת חומרית לאדם עד אם יתננו לאחר.

אם ברגעי טרדא כבערבי שבתות וחגים תתעייף מלחייך, אולי תואיל להשאיר מעט חיוך משלך, כי אין אדם זקוק ליותר מבת צחוק.

החיוך אומר: הריני מחבב אותך, הנך גורם לי בפגישתנו אשר רב, הנני שמח לראותך! הסבר פנים יפות והחיוך, הם עדיין האיפור הטוב ביותר לפנים...

אדם אשר בת צחוק לו על פניו, מקבל הוא תמיד על הבריות. לפני הכנסך לפגישה עם מכיר, עצור לרגע והרהר בדברים שלהם אתה חייב לו תודה. העלה חיוך רחב ואמיתי על פניך, ואחר כך תכנס כשבת צחוק על שפתיך.

אם ברצונך שיחבבוך הבריות, נקוט בידך כלל זה - חייך! (ד. ק.). (''היזהרו בכבוד חברכם'', עמ' תט''ו)

ב - הארת פנים לזולת

תנן באבות (ד', ט''ו: ') ''... רבי מתיא בן חרש אמר: הוי מקדים שלום לכל אדם''. המשיב שלום מקיים מצות דרך ארץ. המקדים שלום מזריח שמש לחבירו. זוהי דעת התורה, ורצונה שנדע: כל אדם מצפה ל''הזרחת שמש'' מאת זולתו, ואני עצמי הנני שמש הזורחת לכל מי שבא במגע אתי!

תינוק פעוט מבחין כבר בין פנים זועפות ובין פנים מאירות. מסתכלים בו מתוך חיבה - הוא מפזז וצוהל נגדך. מביטים עליו בזעף - מיד הוא בוכה. מי יודע מה מבריא ומפתח יותר את הילד: המזון המוגש לו או הארת הפנים שמראים לו! וברור וידוע הוא, כי ילד הגדל בלי כל הארת פנים, דומה בדיוק לצמח הגדל בלי שמש, שאי אפשר שיהיה בריא.

ומאידך - בתינוק פעוט כבר ניכר כח זה של הארת פנים. כשמופיע על פניו החיוך הראשון - כבר הינו נעלה על כל בעלי החיים הגדולים. בחיוך זה בוקעת הארת פני הנשמה ממחבואיה בעמקי הגוף הקטן והחלש הזה. ככל אשר התינוק גדל ומבריא, יותר הוא מאיר פנים לכל סביבתו ומשרה בה רוח חן ושמחת חיים. זוהי מציאות הנשמה המתגלה בזהריה הראשונים, אשר כל מהותה - כח אדיר של הארת פנים!

ג - גדולים וקטנים זקוקים להארת פנים זה לזה

כל בני אדם מחכים זה לזה, כל אחד רוצה שחבירו יאיר לו פנים. התלמיד מצפה להארת פני רבו, אך גם הרב מצפה להארת פנים מצד תלמידו. בנים סומכים על חמלת הוריהם, אך גם ההורים רעבים ותאבים ל''הזרחת שמש'' מאת בניהם. הבנים אף הם הנם ''בעלי בתים'' על הוריהם, שאם אינם מראים להם הארת פנים, הם משכינים בלב אביהם ואמם חושך ואפילה ומכבים האור הזרוע על לחייהם!

הלקוח מצפה להבנת המוכר במצבו, צורכו ויכלתו, אך גם המוכר מצפה להבנת הלקוח, שלא יזלזל בו ובסחורתו.

''לא תכירו פנים במשפט'' - אזהרה לדיין שלא יהא רך לזה וקשה לזה, אחד עומד ואחד יושב, לפי שכשרואה שהדיין מכבד את חבירו, מסתתמין טענותיו'' (פרשת משפטים) - איך זה ''מסתתמין טענותיו'' הערוכות היטב בפיו כשנכנס לדין? זהו הרושם של הסתרת פני הדין, הסותמת כל מחשבותיו ומחלישה את דעתו. כח נורא זה טמון בהסתרת פניו של אדם!

שני כחות אלה הם היסוד לחיי החברה האנושית: האחד - רעבון אדם להארת פני הזולת, והשני - כח הנתינה של הארת פנים השתול בלב כל בעל-נשמה [וכן הוא ביחסים ההדדיים בין מעמדות, כתות מדינות וגושים]. ונתבוננה קצת ביחסי בני אדם, איך לפעמים חיים איש בצד חבירו מבלי למצוא דרך ושפה זה אל זה, וכיצד חיים במרירות ורוגז בגלל אי-הבנתם ההדדית - אם ננסה למצוא את המקור לכך, נראה כי תמיד אדם מחכה לחבירו שהלה ''יתחיל'' להתקרב אליו, וככה מחכים עד בוש...

הרב מצפה לתלמידו שיתקרב אליו ויציע לו ספקותיו - ובעיותיו. ואילו התלמיד מחכה לרבו שיפתח לו פתח ויקרב אותו. או: רב בעירו רוצה, שעדתו תשתף אותו בכל פעלותיה, תשאל לעצתו ותסור למשמעתו. ואלו העדה ממתינה ליוזמת הרב שירד לתוך בעיותיה ויהא מעורב בחייה, וככה יכולים לחיות שנים על שנים מבלי להתקרב זה לזה, ובינתיים הולך ומתרחב ביניהם תהום. כל אחד חושב על הצד שכנגדו שיש לו טעמים ונימוקים כמוסים להישאר רחוק - ואין כאן לא טעם ולא נימוק, רק דעת חסרה כאן, והידיעה הראשונה שעלי להזריח שמשי ולהאיר פנים, להתבונן ולא להעלים עין!

כמה גדולים ונפלאים דברי חכמינו זכרונם לברכה, ומה נפלאה דרכם לקבל בתוך הנהגה פשוטה ומעשה קטן סודות כה גדולים, והרי קיפלו כל תורת הדעת והארת הפנים בצווי קצר זה: הוי מקדים בשלום כל אדם!

ואל תהיה עבודה זו קלה בעיניך! בספר ''תורת אברהם'' מסופר על הקדוש רבי אברהס גרודזנסקי זצ''ל: ''במשך שנתים עמל על 'סבר פנים יפות', כל רואיו בכל התקופות יודעים לספר, עד כמה נהייתה מידה זו קניין בנפשו. בימים הקודרים ביותר בשנות הגיטו לא משה צהלתו מעל פניו, כשאבלו מוסתר היטב בליבו'' (קוים לתולדות חייו, עמ י''א). כזאת היתה עבודתם של בעלי המוסר גדולי התורה והיראה, לעמול במשך שנתיים על קניין מעלת ''הארת פנים'' - ואתה דע לך! (הרב וולבא שליט''א)

ד - להאיר פנים לזולת

(הקטעים דלדלן מקבלותיו של הרב הצדיק חיים פרידלנדר זצ''ל מספר ''שפתי חיים'')

''אהבת חסד'' - זו גמילות חסדים (סוכה מט:). וגדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה, שגמילות חסדים בגופו וגמילות חסדים בעשירים. וכי איך תגמול חסד בגופך לעשיר? שאל רבינו, והשיב: על ידי סבר פנים יפות.

בא מיכה והעמידן על שלוש [עשות משפט, אהבת חסד והצנע לכת עם אלקיך] וכלל בהן ''אהבת חסד'', ללמדנו, שזה אחד מעיקר עיקרי המצוות.

על כן מצינו בדברי רבנו חשיבות רבה מאוד לצורת החסד של ''סבר פנים יפות'', וכאשר שאלוהו על שיחת טלפון, אף שאין המשוחחים רואים איש את פני רעהו, מדוע אז הוא מחייך בשעת השיחה? והשיב, אף כי השומע אינו רואה את החיוך, אבל הוא שומע את החיוך, כי המדבר בחיוך - זה נשמע בקולו.

בקונטרס ''וידעת כי שלום אהלך'' - הקדיש רבינו פרק מיוחד לנושא זה, וגם בהזדמניות שונות דבר על החשיבות והחיוב להסביר פנים.

ה - מידת הדין מחייבת סבר פנים יפות

שמאי אומר... והוי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות'' (אבות א', ט''ו). [פרש רבנו יונה: ''שיראה להם פנים של שמחה, כדי שתהא רוח הבריות נוחה הימנו'']. אמר מורנו הגאון הצדיק רבי אליהו דסלר זצ''ל: היינו מצפים שמאמר זה יאמר מפי הלל, שאמר הוי אוהב שלום ורודף שלום, ולא מפי שמאי, שמידתו היא מידת הדין. אלא לומדים מכאן, שדווקא מידת הדין מחייבת את סבר פנים יפות. זה מה שאני חייב לתת לכל אחד, כי זה מגיע לו. על ידי סבר פנים חמורות ועצובות, אני עלול לצער בני אדם. נאמר בספר יראים (עמ' היראה סימן נ''א): ''וכשם שיש אונאה בדברים, יש אונאה בעין רע, שמראה פנים רעים, שמסור ללב''.

ו - גם ברחוב להראות בפנים מאירות

נאמר באורחות חיים לרא''ש (סימן נ''ז): ''אל יהיו פניך זועמות נגד עוברים ושבים, וקבל אותם בפנים מאירים''. לא רק את אלה הבאים לביתי אני צריך לקבל בסבר פנים יפות! אלא גם בלכתי ברחוב אני צריך לשים לב שפני יהיו מאירים, כדי שלא לתת את ליבו לחבירו.

נאמר באבות דרבי נתן (סוף פרק י''ג): ''והוי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות. כיצד? מלמד שאם נתן אדם לחבירו כל מתנות טובות שבעולם, ופניו כבושים בארץ, מעלה עליו הכתוב כאילו לא נתן לו כלום. אבל המקבל חבירו בסבר פנים יפות, אפילו לא נתן לו כלום, מעלה עליו הכתוב כאילו נתן לו כל מתנות טובות שבעולם''.

וכל כך למה? כי עם סבר פנים היפות נותן אדם לחבירו את ליבו, ולזה זקוק חבירו - לתשומת לב. המתנה היא רק ביטוי לשימת לב, שחשבתי על חברי למה הוא זקוק, ומה יכול לשמחו. אבל בלי סבר פנים יפות מרוקנים את המתנה מתוכנה ויעודה - ''כאילו לא נתן לו כלום''. מאידך גיסא - סבר פנים יפות היא המתנה הגדולה ביותר שאפשר להעניק לזולת - ''כאילו נתן לו כל מתנות טובות שבעולם'', כי נותנים לו את לבו.

ז - כוחו של חיוך

רבותינו זכרונם לברכה דרשו על הפסוק (בראשית מ''ט, י''ב) ''ולבן שנים מחלב'' - ''טוב המלבין שיניים לחבירו יותר ממשקהו חלב'' (כתובות קי''א, ע''ב), לאמור - החיוך המעודד כוחו גדול יותר מסעד חומרי.

ח - בכל מצב עלינו למלא חובתנו

חיוך לבבי ומילה טובה הם הנדרשים מאתנו בכל עת. ואם תאמר, הרי אדם נתון למצבי רוח, וגם יש לפעמים סיבות מוצדקות לעצבון, אם גשמיות ואם רוחניות, ואיך אפשר לצוות לאדם - אף פעם אל יהיה עצב בביתך? התשובה היא, שבכל מצב אנו צריכים להשתדל למלא את חובתנו בין אדם לחבירו, ובין בעל לאישתו.

ט - סבר פנים יפות חלק מעבודת ה' יתברך

הגר''י בלזר זצ''ל מביא בספר ''אור ישראל'' מרבו הגאון רבי ישראל סלנטר זצ''ל, שבערב יום כיפור, בשעה שהלכו לבית הכנסת לתפלת כל-נדרי, פנה בשאלה למכרו, והוא לא ענה לו מרוב חרדת הדין ויראת קדושת היום. אמר הגאון רבי ישראל סלנטר: ''למה אני צריך לסבול מחרדת הדין שלו?''. הגרי''ס בא ללמדנו, שאדם צריך לקיים יחד עם החובות בין אדם למקום - גם את חובותיו בין אדם לחבירו. גם בערב יום הכפורים צריך לקיים את הציווי ''הוי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות'', ואין זה סותר לאימת הדין, כי זה וגם זה הם חלקים מעבודת ה' יתברך.

ואמר בחובות הלבבות על הפרוש (שער הפרישות, פ''ד) ''צהלתו על פניו, ואבלו בלבו'': אבלו הוא על שלפי דעתו הוא עדיין מקצר בעבודת ה' יתברך, את אבלו הוא שומר בליבו. אולם על פניו - צהלה, לשמח את הסובבים אותו. ואין סתירה בין זה לזה, כי שניהם נכנסים למעגל של עבודת ה' יתברך.

כיצד יוצרים סבר פנים יפות?

משימה קשה זו אפשר להוציא לפועל על ידי הכלל כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית (עיין מסילת ישרים פ''ז, פכ''ג). אם האדם משתדל להופיע בסבר פנים יפות, אף על פי שאין לו מצב רוח לכך, תשפיע ההשתדלות החיצונית במגמה של עשיית חסד על פנימיותו, ותעלה ותחזק את מצב רוחו. והרי כמים פנים אל פנים - סבר פנים היפות שלו יעורר אצל הזולת פנים מאירות, ומזה תהיה השפעת גומלין עליו.

תוכן העניינים

כנסת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה