פרק כ''ד - לא תיקום ולא תיטור · ו - מפתויי היצר
ולפי שהייצר הולך ומרתיח את הלב, ומבקש תמיד להניח לפחות איזה רושם איזה זיכרון מן הדבר, ואם לא יוכל להשאיר זיכרון גדול, ישתדל להשאיר זיכרון מעט.
וכה אומר לו יצרו של אדם: גם אם תרצה ליתן לאיש הזה את אשר לא רצה הוא לתת לך כשנצרכת, לפחות לא תיתנהו - בסבר פנים יפות. או אם אינך רוצה להרע לו, לפחות לא תיטיב לו טובה גדולה, ולא תסייעהו סיוע גדול. או אם תרצה גם לסייעו הרבה, לפחות לא תעשהו בפניו. או שאומר לו יצרו: לא תשוב להתחבר עימו ולהיות לו לרע, ודי בזה שמחלת לו שלא תראה לו לאויב, ואם גם להתחבר עימו תרצה, אך לא תראה לו כמו כן חיבה גדולה כבראשונה. וכן כל כיוצא בזה ממיני החריצות שביצר, מה שהוא משתדל לפתות את ליבות בני האדם.
על כן באה התורה וכללה כלל שהכל נכלל בו (ויקרא י''ט, י''ח): ''ואהבת לרעך כמוך'' - כמוך - בלי שום הפרש, כמוך - בלי חילוקים, בלי תחבולות ומזימות, כמוך ממש. (מסילת ישרים)