פרק כ''ד - לא תיקום ולא תיטור · ה - והלכת בדרכיו
ויש שנמנעין מלהשאיל כלים וכדומה, מפני איזה שנאה קטנה שיש לו על חבירו, וזה דבר גרוע, כי עובר בזה על ''לא תקום ולא תיטור את בני עמך''. אלא יתבונן תמיד בנפשו, כמה פעמים הקניט את הקדוש ברוך הוא בדיבורו ובמעשיו, ועם כל זאת אין הקדוש-ברוך-הוא נוקם ונוטר לו, אלא מתחסד עימו בכל עניניו, ואף הוא יעשה כן עם רעהו. ואדרבא, ינצל הזדמנות זו הבאה לידו לקיים בפועל ציווי ה' ''לא תקם ולא תטר''.
ונוכל לומר שזהו כוונת הכתוב ''לא תיקום ולא תטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני ה' '', רוצה לומר, שתתנהג עם רעך כמו שאני נוהג במידות עימך ועם כל העולם, שאינני נוטר שנאה, כמו דכתיב בירמיה (ג', י''ב): ''כי חסיד אני נאם ה' לא אטור לעולם''. (אהבת חסד)