פרק כ''ד - לא תיקום ולא תיטור · ד - אמונה כדרך לנצחון - מידת הנקימה והנטירה \ משל
אין בין בליעל למטורף הדעת, ולא כלום! (חזו''א, או''ח נ''ו, ד')
אין לו לאדם להתרעם על חבירו על שלא עשה עימו טובה, או לא הלוה לו מעות וכדומה, כי מסתמא לא נקצב מאת ה' יתברך הטובה הזו אצלו.
וגאון אחד היה ממשיל על זה משל לאחד שצריך לאיש ששמו ראובן, ושאל לאנשים איפה אוכל למצוא את ראובן, וענו לו שבמקום פלוני נמצא קיבוץ של אנשים, אולי ישנו ביניהם. וילך לשם לדרוש עליו, ולא נמצא שם ראובן. האם יעלה על דעתו להתרעם על כל אחד מהנאספים שם, למה שמו שמעון או לוי ולא ראובן?! אלא עליו ללכת למקום אחר לבקש את ראובן. כן הדבר הזה, למה לו להתרעם על האיש שאינו רוצה למלאות בקשתו? אחרי שאין זה האיש שהיה רצון ה' יתברך עליו להיטיב עימו, עליו ללכת לבקש את הטובה ממי שנגזר עליו להיטיב עימו. אשרי אנוש יצייר זה תמיד במחשבתו בכל מאורעותיו בחייו הפרטיים ובמסחרו, וליבו יהיה בריא ושלם, לא תעלה קינאתו על אחרים, ולא ינקם ולא יטור. (חפץ חיים, על התורה)