פרק כ''ב - מאהבת ישראל לקיים בהם מצות תוכחה · יא - אל יתרשל מלהוכיח, ואף שנדמה לו שדבריו לא נכנסים לאוזני השומעים
אומר היה ה''חפץ חיים'': ''הוכח תוכיח את עמיתך'' - ''הוכח'' - אפילו מאה פעמים משמע (ב''מ ל''א). ללמדך, שאל יתרשל אדם מלהוכיח, אפילו אם נדמה לו שדבריו לא יכנסו לאוזני השומעים.
הדבר דומה לאשה מוכרת תפוחים שעמדה בחצר בית הכנסת הוילנאי, וצעקה משך כל היום ''יהודים, קנו תפוחים בזול'', ויש שנדמה לך שכבר ניחר גרונה, אין איש שם על לב ואין קונה, והיא באחת צועקת בקול: ''קנו, יהודים, תפוחים טובים בזול''. ואם תשאל אותה, יהודית, מה לך, הלא אין איש שם על לב ואין קונה, תענה ותאמר לך, כי סוף סוף כשהיא שבה הביתה בשעה מאחרת בלילה, היא סופרת ומונה את הכסף, ונמצא שהיא משתכרת לפרנסת אנשי ביתה, וכדאי לה לצעוק ולהריע על תפוחים אפילו אם יהיה מספר הקונים אחד אחוז מעשרה.
וכן הדין בהוכחה - לא ימלט שמי שהוא מן השומעים לא יתן אל לבו ולא ישוב בתשובה, עלינו רק להוכיח ולחזור ולהוכיח. (חפץ חיים, על התורה)
ועוד היה ה''חפץ חיים'' מזרז את הדרשנים, לבל יפול רוחם אם לא יעלה בידם להחזיר בתשובה את כל הקהל, ועליהם ללמוד מוסר השכל ממלאכת הצייד שכונן כליו על יתר לירות בחייתו יער, ויש אשר במשך כל היום מעלה בחרמו רק זאב אחד או צבי אחד. כן הדורש ברבים - אם יעלה בידו לצוד אפילו יהודי אחד ולהחזירו בתשובה, רבי זאב אחד או רבי צבי אחד, אל ירע לבבו, וכן גם דרך התגרים המכריזים על סחורתם בפומבי, ויש אשר רק קונה אחד האזין וסר לחנותם, ואף על פי כן הם חוזרים חלילה ביום המחרת, ואינם מרפים ידיהם ממסחרם. (מעשי למלך)