פרק כ''ב - מאהבת ישראל לקיים בהם מצות תוכחה · ז - כיצד מוכיחין \ סיפור
בתקופה שרבי ישראל מאיר הכהן - בעל ה''חפץ חיים'' זצ''ל היה נודד למכור את ספריו, ראה פעם באכסניה שבוילנא יהודי חסון ומגושם - עושה רשם של סבל - שנכנס, מתיישב ליד השולחן, ומצוה על המשרתת שתגיש לו נתח אווז צלוי וכוס משקה חריף. בלי ברכה, חוטף הוא בתאותנות את נתח הבשר, מקנח במשקה, ומתייחס אל המשרתת בצורה בלתי הוגנת.
ה''חפץ חיים'' עומד בפינה האחרת של הבית כשהוא נדהם מן המחזה, ועומד לעשות נסיון לגשת אל הזולל כדי להעיר לו על קלות דעתו.
ברם, בעל האכסניה, מקדים את עצמו, מתקרב חרש אל אורחו החשוב - ה''חפץ חיים'' - כדי למנועו מצעד זה. ''אנא, רבי, הנח לו, אין אל מי לדבר, הריהו מגושם למאוד, בור ממש, לא למד אחרת, משהיה בן שבע שנים נחטף יחד עם ילדים אחרים, קנטוניסטים, ונסחב לסיביר, עד גיל שמונה עשרה גדל בין איכרי המקום, ואחר כך עבד את ניקולאי עשרים וחמש שנה, מוטב רבי שלא תתחיל, כבודך יקר מדי בעיני''.
''כך? יהודי שכזה! אל תחשוש'' - ענה לעומתו ה''חפץ חיים'' - ''כבר אדע היאך לשוחח עימו, ומקוה אני שתצמח מכך טובה '' מרן ה''חפץ חיים'' ניגש אליו, הושיט לו ''שלום עליכם'', ובנעימה לבבית וידידותית פתח ואמר לו: ''האמת הדבר ששמעתי עליך שבתור ילד קטן נחטפת, ויחד עם ילדים אחרים נסחבת לסיביר הרחוקה, גדלת בין גוים ולא זכית ללמוד אפילו אות אחת מן התורה, עברת את הגיהנום בעולם הזה. הרשעים אמרו - לא פעם אחת - להעבירך על דתך, אילצוך לאכול חזיר, נבלות וטרפות, ואף על פי כן נשארת יהודי, לא השתמדת!, מאושר הייתי לו היו לי זכיות כשלך והייתי בן העולם הבא כמותך. מקומך בעולם האמת הרי יהיה בין צדיקים וגאוני עולם, אטו מלתא זוטרתא היא מסירות נפש שכזו, לסבול יסורים שכאלה למען היהדות, למען כבוד שמים, שלושים וכמה שנים רצופות? הרי זה נסיון גדול יותר משל חנניה מישאל ועזריה!''
דמעות נקוו בעיניו האפורות של החייל הניקולאיני לשעבר, הוא נזדעזע מהמילים הרציניות הלבביות והחמות שזרמו ממעין טהור חי, שלטפו והחיו את נשמתו המיוגעת. משנודע לו מיהו העומד לפניו, פרץ בבכי עז, והחל לנשק את ה''חפץ חיים''.
וה''חפץ חיים'' מוסיף לדבר אליו: ''אדם שכמותך, שזכה להחשב בין הקדושים שמוסרים את נפשם על קדושת ה', לו קבלת על עצמך לחיות מעתה את שארית ימיך כיהודי כשר, לא היה מאושר כמוך בארץ!'' היהודי שוב לא עזב את ה''חפץ חיים'', עד שהפך בעל תשובה אמיתי וצדיק גמור. (ה''חפץ חיים'' - חייו ופעלו)