פרק כ''א - איסור לשון הרע · יב - אי אפשר לשער גודל היסורין והצרות שסובל אדם בשביל דיבור אחד
(הגר''א)
כתב הגאון מוילנא באיגרת: ומה לי להאריך בזה העוון החמור מכל העבירות, ''כל עמל האדם לפיהו'' (קהלת ו', ז') אמרו חכמינו זכרונם לברכה, שכל מצוותיו ותורותיו של אדם אינו מספיק למה שמוציא מפיו. מה אומנותו של אדם בעולם הזה? ישים עצמו כאילם וכו' (חולין פרק ט'), וידביק שפתותיו כשתי ריחיים וכו'. וכל כף הקלע הכל בהבל פיו של דברים בטלים, ועל כל דיבור הבל צריך להתקלע מסוף העולם ועד סופו, וכל זה בדברים יתרים. אבל בדברים האסורים, כגון לשון הרע וליצנות ושבועות ונדרים ומחלוקת וקללות, ובפרט בבית הכנסת ובשבת ויום טוב, על אלו צריך לירד לשאול למטה הרבה מאוד. ואי אפשר לשער גדל היסורין והצרות שסובל בשביל דבור אחד (זהר הקדוש). (אגרת הגר''א)