פרק כ''א - איסור לשון הרע · י - לשון הרע - פרי השנאה
הגם שהגמרא ביומא ט' נקטה שבית שני נחרב מפני שהייתה בו שנאת חינם, הכוונה היא גם כן על לשון הרע שיוצא מצד השנאה, דאי לאו הכי, לא היו נענשים כל כך. והיינו דסיים שם, ללמדך, שקשה שנאת חינם כנגד עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים, וזה מצינו בערכין (דף טו:) גבי לשון הרע. ועוד וכו'. (חפץ חיים בהקדמה)
ראשון לחשבון עוונות. לשון הרע שקול כנגד ג' עוונות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים (ערכין טו:), ויש לו פירות, (ירושלמי פרק א' דפאה, וכן בתוספת פאה, והובא דבר זה ברמב''ם פרק ז' מהלכות דעות, ובסמ''ג ל''ת י''א).
ולשון הרע, הוא המדבר בגנות חבירו, אפילו אומר אמת. (הרמב''ם דעות ז', ב')
על זה ידוו הדווים, ופלגי מים מי המרים יורדים, כי הוא עוון חמור מאוד תדירי, ונתגדל בזה הוא ורעיו ובני ביתו. אוי לנו, אהה על נפשנו. (מורה באצבע)
יא - עוון לשון הרע - כמה שיפרע עליו אדם בעולם הזה עדין קרן העוון קיימת לו לעולם הבא
איתא בתוספתא דפאה: על ג' עברות נפרעין מן האדם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן: עבודה זרה, גלוי עריות ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולם.
ומפני זה העניין לבד, צריך האדם לשמור עצמו מהמידה הרעה הזו מאוד, בהתבוננו, שכל הרעות והתלאות שיעברו עליו כל ימי חייו, הוא רק עבור הפירות של העוון, אבל עיקר העוון לא נמחל לו, ועונשו שמור לו לעתיד לבוא! (כבוד שמים). וכמובן, כל זה בלא עשה תשובה, אבל תשובה מועילה. וראה לקמן תשובתו של בעל הלשון.