אור ברסלב
כנסת ישראל פרק כ''א - איסור לשון הרע › ח - עוון הלשון די ומספיק הוא להגלות את ישראל ולשעבדם בפרך בין האמות

כנסת ישראל

פרק כ''א - איסור לשון הרע · ח - עוון הלשון די ומספיק הוא להגלות את ישראל ולשעבדם בפרך בין האמות

ז - עיקר התיקון לעוונות האדם - שמירת פיו ולשונו והוא יותר מתעניות וסיגופים

''ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר'' (שמות ב', י''ד).

רבי יהודה בר רבי שלום בשם רבי חנינא הגדול, ורבותינו בשם רבי אלכסנדרי אמרו: היה משה מהרהר בלבו ואומר: מה חטאו ישראל שנשתעבדו בין האמות? כיון ששמע דבריו [של דתן ואבירם ''הלהרגני אתה אמר וגו' ''] אמר: לשון הרע יש ביניהן, היאך יהיו ראויין לגאולה? לכן אמר: ''אכן נודע הדבר'' עתה ידעתי באיזה דבר הם משתעבדים. (מדרש רבה)

ואחר כך פסוק (שם ג, י''א) ''וכי אוציא את בני ישראל''. פירשו במדרש (שמות רבה ג, ד'), מה זכות יש בידם שאוכל להוציאם. להודיע איך מאבדים, חס וחלילה, כל הזכיות על ידי לשון הרע, מה שמתחילה תמה למה נשתנו בני ישראל מכולם להיות בגלות, ואחר כך אמר מה זכות וכו'.

והתיקון - על ידי התורה, כמו שנאמר (שם פס' ד'): ''בהוציאך את העם'' וגו' (ועין ברש''י), כי הכל תלוי בדיבורו של האדם כמו שנאמר (משלי י''ח, כ''א) ''מוות וחיים ביד לשון''. (שפת אמת)

ט - הטעם שכל כך חמור חטא הלשון, היות והוא סיבה להזכיר כל יתר העוונות ולעורר על קטרוגם

תמה ה''חפץ חיים'', הלא ישראל במצרים היה להם עוד עוונות חמורים כעבודה זרה, ואם כן, למה עדין תמה משה על שיעבודם, ורק כשנודע לו שיש להם עוון לשון הרע נחה דעתו. מה טעם חומרתו של עוון זה יותר מהכל.

אכן על פי המבואר בזוהר הקדוש, שעל ידי עוון של לשון הרע הוא מעורר את המקטרג הגדול על כלל ישראל, וזה גורם מיתה וחרבא וקטולא בעלמא. וזה לשון הזהר הקדוש פרשת פקודי: אית רוחא חדא דקיימא על כל אנון מארי דלישנא בישא, דכד מתערי בני נשא בלישנא בישא, או ההוא בר נש דמתערי בלישנא בישא, כדין אתער ההוא רוחא בישא מסאבא דלעלא דאקרי סכסוכא, ואיהו שארי על ההוא אתערותא דלישנא בישא דשארו ביה בני נשא, ואיהו עאל לעלא וגרים בההוא אתערו דלישנא בישא מותא וחרבא וקטילא בעלמא, ווי לאנון דמתערי להאי סטרא בישא ולא נטרי פומייהו ולישנהון, ולא חששו על דא, ולא ידעי דהא באתערותא דלתתא תליא אתערותא דלעלא, בין לטב בין לבייש וכו', וכלהו דלטורין לא אתרעי להאי חויא רבא למהוי דלטורא על עלמא, וכלהו בגין האי אתערו דלישנא בישא כד קימא אתערותא דיליה לתתא. עד כאן לשונו. וביארנו במקום אחר, דבלא חטא הלשון לא ניתן לו הכח ההוא להודיע למעלה את תועבות בני האדם ולתבוע דין עליהם.

לפי זה מובן, דאמנם משה רבנו עליו השלום היה יודע שיש במצרים עוונות גדולים מאוד, אכן היה סבור מתחלה שאין בהם חטא הלשון, וממילא לא היה יכול השטן לקטרג. [וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (ויקרא רבה כ''ו, ב): דורו של אחאב, אף שהיה בידם עוון עבודה זרה, היו יורדין למלחמה ונוצחים מפני שלא היה בהן דלטוריא, דורו של דוד - והיינו בימי שאול - אף שהיה בהן תינוקות שהיו יודעין מ''ט פנים לתורה, היו יורדין למלחמה ונופלין, מפני שהיה בהן דלטוריא]. אכן, כיוון שראה שיש בהן דלטוריא, אמר: ''אכן נודע הדבר'', וכאומר, אכן כעת נודע הדבר הידוע - שהוא חטא עבודה זרה, נודע למעלה ונתפרסם, ומגלגלין עליהם את כל עוונותיהן, ובשביל זה נלקים כל כך.

והנה מכל זה יוכל האדם להתבונן, כמה צריך להיות זהיר מזה החטא שלא יקלקל לעצמו. [כי בעת שהוא מספר לשון הרע על חבירו, נענש מידה במידה - שמספרים עליו למעלה. וכמו שכתב רבי חיים ויטאל ז''ל בשער הקדושה וזה לשונו: בהזכירך רעת חברך - יספרו עוונותיך] וגם לא יקלקל לכל העולם כלו, וכנזכר לעיל בשם הזוהר הקדוש. (שמירת הלשון)

תוכן העניינים

כנסת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה