אור ברסלב
כנסת ישראל פרק כ''א - איסור לשון הרע › ז - עיקר התיקון לעוונות האדם - שמירת פיו ולשונו והוא יותר מתעניות וסיגופים

כנסת ישראל

פרק כ''א - איסור לשון הרע · ז - עיקר התיקון לעוונות האדם - שמירת פיו ולשונו והוא יותר מתעניות וסיגופים

ה - המדבר דיבורים אסורים - טומאת אותן דיבורים אוחזת בדיבורי הקדושה שמוציא מפיו ומטמאתן

כתב הגאון מוילנא באגרתו: ועד יום מותו צריך האדם להתייסר, ולא בתעניות וסיגופים, רק ברסן פיו ובתאוותו, וזהו התשובה, וזה כל פרי העולם הבא, כמו שנאמר (משלי ו', כ''ג): מכל התעניות וסיגופים בעולם.

[וכן ראיתי בספר ''ראש הגבעה'', שכשאדם רוצה להתנדב תענית. טוב יותר שיקבל עליו התענית מן הדיבור, ממה שיקבל עליו מן האכילה, כי ממנו לא יהיה לו נזק, לא בגופו ולא בנשמתו, ולא יחלש על ידי התענית הזו - שמירת הלשון].

וכל רגע ורגע שהאדם חוסם פיו, זוכה בשבילו לאור הגנוז שאין מלאך ובריה יכולים לשער (מדרש). ואומר הכתוב (תהלים ל''ד): ''מי האיש ה'חפץ חיים' אוהב ימים וגו', נצר לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה'', ובזה יכופר לו כל עוון, וניצול משאול תחתית, כמו שנאמר (משלי כ''א, כ''ג): ''שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו'', (שם י''ח, כ''א) ''מוות וחיים ביד לשון''. אוי למי שממית עצמו בשביל דיבור אחד, ''ואין יתרון לבעל הלשון'' (קהלת י, י''א), ולכל יש רפואה חוץ כו' (ערכין ט''ו:). (אגרת הגר''א)

תוכן העניינים

כנסת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה