פרק כ' - לדון לכף זכות · ה - הדן לכף זכות מעלתו חשובה מאוד בשמים עד ששולחין לו שלום \ סיפור
כשאדם מתעסק בדברי מצות וגמילות חסד ושלום, ואינו חושד בחבריו, אבל דן אותם לכף זכות, יש לו שלום בארץ, וגם מן השמים משליחין לו שלום, כמו שמצינו באבא אומנא (תענית כ''א:) אף על פי שלא היה אדם גדול, אלא בשביל מעשיו הטובים. וכן מספרת הגמרא על אבא אומנא שהיה נוהג לדון כל מעשה לכף זכות, למרות שהיה נראה כמעשה רע. פעם שלח אביי שני תלמידי חכמים לנסותו ולבדוק במעשיו הטובים. באו לביתו, אכלו ושתו, ונתן להם מקום ללון, וקפל תחתיהם תכשיטי צמר לישון עליהם. בבוקר לקחו האורחים את הבגדים שישנו עליהם, קיפלו אותם והביאו אותם לשוק למכרם, ופגשו את אבא אומנא. אמרו לו: מבקשים אנו מכבודו שיאמר לנו כמה - הן שוים ותן לנו מעות תמורתם, ובכך רצו לבדקו אם יחשדם כגזלנים, או שיאמר ששוים הם פחות מערכם האמיתי. אמר להם: כך וכך הם שווים. שאלוהו: ואולי שווים הם יותר? ענה להם: אני קניתי אותם בסכום זה שאמרתי לכם. לאחר שנכחו לראות שאדם נאמן הוא, אמרו לו: במה חשדתנו בעת שלקחנו ממך את הבגדים? אמר להם: חשבתי שנזדמנה לכם מצות פדיון שבויים וצריכים אתם למעות והתביישתם לבקש ממני מעות, ולכן לקחתם את הבגדים. אמרו לו: מטרתנו היתה לנסות אותך ועמדת בנסיון, וכעת קח בחזרה את הבגדים. אמר להם: איני רוצה לקבלם בחזרה, כי מאותו רגע שלקחתם, אמרתי שיהיו לצדקה. ועבור מעשים אלו נתנו לו מן השמים שלום בכל יום, שהיתה באה אליו בת קול מן השמים בכל יום ואומרת לו ''שלום עליך''. (תענית כ''א)
ועל כן אמרו בפרק קמא דאבות (משנה ו): ''והוי דן את כל האדם לכף זכות''. וזהו סיבת מניעת הקטטה בין החברים וריבוי השלום, ולא עוד, אלא שדנין אותו מן השמים לכף זכות, כדגרסינן במסכת שבת פרק מפנין (דף קכ''ז) וכו'. (מנורת המאור)